אמצעי היישום העיקריים של הצביעה :

מברשות ,  רולר ,  אקדחי ריסוס (ריסוס רגיל, ריסוס ללא אוויר)

יישום באמצעות מברשת:

השיטה הנפוצה ביותר לעבודות תחזוקה ולצביעה של שטחים קטנים. שיטה זו מאפשרת החדרת הצבע לגומות ולפינות, אך העבודה איטית והכיסוי בה אינו אחיד. שיטה זו אינה ניתנת ליישום בכל סוגי הצבעים.

 

המברשת מחולקת לשני סוגים עיקריים

1. מברשות בעלות זיפי שיער חזיר – אלו הן המברשות הקלסיות. הן יקרות יותר ומשמשות לביצוע עבודות "טובות" בהן מקפידים על שטח חלק ואחיד, ללא סימני מברשת. שימושיה הנם דלתות רהיטים וכד`.
2. מברשות בעלות זיפים סינתטיים – יתרונן בחוזקן המאפשר שימוש לאורך זמן רב יותר.

המברשת והכללים לטיפול בה:

1. למברשת טובה זיפים ארוכים ורבים.
2. לכל עבודה רצויה מברשת המתאימה ברוחבה לגודל ולצורת השטח הנצבע .
3. ממברשת חדשה יש להוציא זיפים חופשיים לפני שנעשה בה שימוש .
4. יש לטבול רק את קצה המברשת בצבע ולא את כולה על מנת למנוע נזילות.
5. ניקיון המברשת חייב להיעשות מיד בגמר הצביעה, בעזרת מדלל הצבע .
6. תליית המברשת לייבוש כאשר זיפיה מופנים כלפי מטה.

יתרונות וחסרונות המברשת

• נחשבות עדיין כאמצעי היעיל ביותר לצביעת שטחיי עבודה מצומצמים.
• זולה
• אינה מבזבזת צבע
• אינה דורשת טיפול יקר

לעומת זאת

• העבודה בה איטית ולכן יקרה באופן יחסי
• מגבילה את השימוש בה לעבודות בהיקף מצומצם
• צביעה וכיסויי שאינם אחידים

 

יישום באמצעות רולר:

שימושי לצביעת שטחים גדולים ומיושרים, העבודה בו מהירה באופן יחסי.

השימוש מוגבל למבנים שטוחים ואינו מומלץ לשימוש בצבעי יסוד, אלא אם הפינות והגומות טופלו מראש.

יש לבחור ברולר המתאים לכל סוג צבע ולאופי של פני השטח. הרולרים עשויים מחומרים שונים ובאורך שיער שונה:

• לשטח חלק: משתמשים בגליל שיער קצר (5 מ"מ).
• לשטח מחוספס: כגון טיח, בטון וכד` משתמשים בגליל בעל שיער בינוני (13-8 מ"מ).
• שטח מחוספס גס: כגון טיח גס, בלוקים וכד` משתמשים ברולר בעל שיער ארוך (35-18 מ"מ).

ניתן להאריך את ידית הרולר כדי לצבוע שטחים גבוהים ותקרות.

אופן השימוש ברולר:

מעבירים את הצבע לאחר ערבולו למגש ייעודי. כמות הצבע – עד כדי מחצית מגובה הספוג שעל הגליל. גוללים את הגליל בתוך הצבע עד כדי ספיגה אחידה של פני השטח. סוחטים את עודף צבע באמצעות העברת הגליל על גבי המשטח המשופע שבקצה המגש. מגלגלים את הגליל הספוג על גבי המשטח הנצבע הלוך ושוב. אין ללחוץ על הגליל בעת הצביעה – הצבע ייזל מתוך הספוג. לקבלת כיסויי מלא יש לצבוע שתי וערב. חשוב להקפיד שכל פס צבע יחפוף את שולי הפס שקדם לו. בתום הצביעה יש לרחוץ היטב את הספג, לייבשו ולאחסנו במקום יבש לשימוש חוזר.

יתרונות

1. מהירות יישום
2. יצירת שכבת צבע אחידה

חסרונות

1. עלול להשאיר סימני צביעה
2. בצבעי מים עלול לגרום לבועות אוויר

 

יישום באמצעות ריסוס:

שיטה המתאימה לצביעה מהירה של שטחים בהיקף גדול, כגון קונסטרוקציות, מתקני ומוצרי תעשייה. הלחץ שבאקדח הריסוס צריך להיות כזה שיאפשר את קבלת עובי הפילם הנכון בכל שכבה ושכבה. יש להקפיד על ריסוס אחיד של פני השטח תוך שליטה על העובי הרצוי של השכבה הרטובה. אפשר ללמוד את הקצב ההתזה הנכון, לקבלת העובי הנדרש של הפילם הרטוב, באמצעות תרגול ותוך זמן קצר יחסית שלאחריו ההתזה בעובי הנכון תתבצע באופן טבעי.

זכור תמיד להזיז את אקדח הריסוס לפני שלוחצים על ההדק ולשחרר את ההדק לפני שמגיעים לסוף התנועה. כאשר מזיזים את האקדח לאזור הבא שנצבע ההדק צריך להיות "במצב משוחרר" או שעובי הפילם הרטוב באזור החפיפה יהיה גבוהה מדי. התאמת קצב התנועה ואופן האחיזה של האקדח, תאפשר התזה של עובי פילם אחיד.

ריסוס רגיל:

זרם אויר בלחץ נמוך יחסית מועבר דרך מיכל הצבע, הצבע מאוחסן במיכל שמחובר בתחתית אקדח הריסוס או במיכל נפרד המחובר לאקדח באמצעות צינורית. הצבע מותז דרך האקדח ויוצא החוצה דרך זרבובית (דיזה). ביציאה דרך צינורית בקוטר קטן, האוויר נטען בטיפות זעירות של צבע בצורת ספריי. לשיטה הזאת יתרון בכך שהיא מאפשרת גימור מעט יותר אטרקטיבי. היא גם קלה יותר ליישום מאשר שיטת ההתזה ללא אוויר. יש צורך בוויסות לחץ האוויר וצמיגות הצבע כדי למנוע בזבוז. הציוד עבור יישום זה פשוט וזול יחסית.

ציוד לריסוס רגיל:

• קומפרסור: בעל הספק של כ- 425 ליטר אוויר לאקדח בדקה בלחץ של 6-4 אטמוספרות.
• פילטרים: למניעת חדירת מים ושמן לאקדח יחד עם זרם האוויר.
• צינורות: גמישים וקלים לאספקת האוויר הדחוס. בריסוס ממיכל צבע מרוחק יש צורך גם בצינורות לאספקת הצבע לאקדח, העשויים מחומר עמיד בפני מרכיבי הצבע והמדללים וקוטרם הפנימי 10 מ"מ לפחות.
• אקדח ריסוס: ממנו פורץ הצבע כרסיסים הנישאים על גבי חלקיקי האוויר. צורת הריסוס וכמות הצבע ניתנים לכיוון ולהתאימם לאובייקט הנצבע.

הערות למרסס:

• רוב הצבעים מתאימים ליישום בריסוס רגיל לאחר דילולם במדלל המתאים.
• הריסוס יעשה ממרחק של 25-20 ס"מ מהגוף הנצבע.
• את בריאות המרסס ניתן להבטיח ע"י אוורור מתאים ויניקת אדי מדלל הצבע במקום הריסוס או ע"י מסיכה מתאימה.

 

על מנת להבטיח את תקינות ציוד הריסוס יש להקפיד על מספר כללים חשובים:

1. מיד בגמר הריסוס יש לנקות היטב את הציוד כולו משאריות צבע. ניקוי האקדח במדלל יעשה ע"י הזרמה של מדלל דרכו. אין לטבול את האקדח במדלל כדי לא לפגום באטמיו. ניקוי הנחירים או הפיה יעשה אך ורק במברשת שיער או בקיסם עץ בשום פנים ואופן לא בסיכה או חוט ברזל על מנת שלא לפצוע את דפנות הפיה. 
2. יש לרוקן את מיכל הקומפרסור מדי יום ממים ומשמן שכן אלה עלולים לעבור דרך המערכת אל הצבע ולהזיק לו. 
3. יש לשמן מדי פעם את אטמי העור שבאקדח הריסוס ע"י שמן סיכה.

 

יישום באמצעות ריסוס ללא אוויר:

השיטה מבוססת על ריסוס הצבע תחת לחץ גבוה 4000-2000 psi (כ 270 – 130 אטמוספרות). הצבע יוצא דרך צינורית ייעודית העמידה בלחץ, בצורת עננה של טיפות זעירות. לאקדח פומיות מיוחדות הקובעות את צורת "מניפת" הצבע המרוסס. הצביעה מדויקת יותר מאשר בריסוס רגיל, משום שאין אויר בזרם הצבע.

יתרונות

• מאפשר כיסוי שטחים גדולים מאוד בזמן קצר ובשכבה עבה בהרבה משניתן ליישם בכל ציוד אחר.
• היות והצבע כמעט שאינו מדולל, הוא אינו נוזל גם על פני שטחים אנכיים.
• בזבוז הצבע נמוך יחסית בציוד זה ובפרט כאשר זווית המניפה מותאמת לגוף הנצבע.

חשוב לזכור! 

1. לפני הריסוס יש לדאוג להארקה של הציוד כדי למנוע היווצרות של חשמל סטטי העלול לגרום להתקלחות ולהתפוצצות.
2. יש להיזהר מפגיעה ע"י הסילון הנפלט מאקדח שהוסרה ממנו הפומית. סילון זה, הנפלט בלחץ של 4000-2000 psi , עלול לגרום לפגיעה חמורה.
3. יש לנקות את הציוד (בכל שיטה) מיד עם סיום העבודה באמצעות ממיס מתאים, על מנת לשמור על תקינותו ולהימנע מנזקים עתידיים.