מערכות משולבות

התכונות שמצוינות בטבלת מאפייני המערכות ניתנות לכל סוג מערכת בנפרד. לעיתים מערכת יחידה אינה מספיקה לענות על כל הדרישות של המשתמש או של הפרוייקט. במקרים כגון אלה קימת אפשרות לשלב מספר מערכות, כמערכת מורכבת על מנת לספק פתרון מקיף לדרישות מיוחדות או חריגות. שילוב מספר מערכות כמקשה אחת מעצים את היתרונות הגלומים בכל שיטת יישום נפרדת.

 

להלן רשימה של מספר מערכות סינרגטיות השימושיות ביותר:

  • שילוב של רצפה דקורטיבית בעלת קשיות חזקה, עמידות לפגיעות מכניות ומראה אסתטי. סוג המערכת כפוף גם לעובי השכבה הנדרשת. לדוגמא: מערכת ריצוף על בסיס מדה צמנטית כדוגמת 4610 בתוספת ציפוי אפוקסי שקוף על בסיס מים מסוג אפוקסל 20-40/60 WB בגמר מט או משי, לשיפור העמידות הכימית, קלות הניקוי, שמירה על איכות דקורטיבית לאורך זמן.
  • הפיכת משטחי בטון לרצפות אטומות, שאינן חדירות לנוזלים, העמידות בכימיקלים, שחיקה ושריטות, אפשרית באמצעות שילוב של שתי מערכות, כדוגמת: יציקת ציפוי אפוקסי מתפלס מסוג 500 – SL בעובי של 2-3 ממ`, בתוספת ציפוי עליון מפוליאורטן חד רכיבי שקוף מסוג 7 – MC.
  • שמירה על ההיבט הדקורטיבי לאורך זמן, במערכת רצפה שפיכה בעלת פילוס עצמי משתפר/מתגבר באמצעות יישום של שכבה מגן שקופה על בסיס פוליאורטן חד רכיבי בעל עמידות גבוהה בשריטות ושחיקה. הציפוי הפוליאורטני העליון משפר את יכולת הניקוי של פני השטח ומקל על האחזקה השוטפת.

    לדוגמה: מערכת הכוללת יציקה של ציפוי אפוקסי מתפלס מסוג 4000 –SL בעובי של 4–1 ממ` בתוספת ציפוי עליון מפוליאורטן חד רכיבי מסוג 7 – MC.

  • לעיתים מתקיימת דרישה לפני שטח בגמר נגד החלקה, ביחד עם גימור בעל כושר ניקוי גבוהה. ישנם מספר שילובים היוצרים רמת חספוס עדינה בתוספת ציפוי נגד החלקה. אחת משיטות היישום כוללת קישור של אגרגטים מוקשים בגדלים שונים למערכות בגמר חלק. אפשרות אחת כוללת מערכת רב שכבתית ודקורטיבית בעלת גימור מחוספס, כאשר הגימור נגד החלקה מתקבל משכבת האגרגט שהופכת לחלק אנטגראלי מהמערכת. לדוגמה: מערכת רב שכבתית המשלבת שרף אפוקסי נטול מדללים עם 100% תכולת מוצקים ואגרגטים קשיחים בתוספת שכבה מגוונת עליונה, מסוג 2500 MAXI בעובי 2.5 ממ`.
  • מערכת נוספת בה מתקיים השילוב של יכולת ניקוי גבוהה, עמידות כימית וגמר שאינו חלק היא מערכת 300 – TOP המיושמת בעובי של 300 מיקרון (0.3 ממ`) הכוללת שכבת יסוד, שכבת ביניים על בסיס צבע אפוקסי ושכבה עליונה מפוליאורטן דו רכבי בגמר מט משי עמיד ב UV.
  • את המראה הדקורטיבי של מערכת רצפה בגמר חלק ניתן לשפר באמצעות פיזור פתיתים במגוון צבעים במהלך יישום הרצפה ולסיים עם שכבה שקופה – סילר לאיטום פני השטח. פעולה זו משנה את המראה הסטנדרטי של הציפוי והופכו לגמר בעל ייחודיות אסתטית מרשימה. לדוגמה: מערכת הכוללת יציקה של ציפוי אפוקסי מתפלס מסוג 4000 – SL בעובי של 4 – 1 ממ` בתוספת פיזור של פתיתים צבעוניים ויישום של שכבת סילר שקוף מפוליאורטן דו רכבי מסוג אפוגלס F/PU בגמר מבריק, מט, או מט משי.
  • הדרישה לרצפה העמידה בפגיעות מכניות (Impact Resistance), העמידה גם בשינוע ושחיקה, עם כושר גישור על גבי סדיקה נימית, הניתנת לניקויי ותחזוקה קלה גם באמצעות קיטור ובעלת יכולת חשיפה לכימיקלים שונים, כאשר לפני השטח מראה אסתטי, ניתנת לפתרון עם מערכות המבוססות על פוליאורטן דו רכיבי בעל פילוס עצמי המשולבות עם ציפויי עליון לשיפור ההגנה כנגד שריטות. לדוגמה: מערכת הכוללת יציקה של ציפוי פוליאורטני דו רכיבי מתפלס, נטול מדללים מסוג: 200/6000 – SL בעובי של 3 – 2 ממ`, בתוספת ציפויי עליון מפוליאורטן שקוף בגמר מט או מט משי מסוג: אפוגלס PU/F.
  • הדרישה למערכת ריצוף דקורטיבית חסרת תפרים בעלת עמידות מכנית יוצאת דופן, העמידה בשינוע כבד, בגמר נגד החלקה, עם יכולת גישור על פני סדיקה נימית ועמידות ב UV (אינה משנה גוון – אינה מצהיבה), ניתנת לפתרון עם מערכת Heavy Duty המבוססת על שילוב של אגרגטים קשיחים ושרף פוליאורטני מוגמש, המערכת בעלת מראה דקורטיבי המותאמת לתעשיית המזון והתרופות, למבנים ציבוריים, מפעלי תעשייה כבדה, משרדים ואולמות תצוגה. לדוגמה: מערכת רב שכבתית המבוססת על שרפים פוליאורטנים אליפטיים ואגרגטים צבעוניים: 700/6000 – TOPP בעובי של 4 – 2 ממ`, בגמר נגד החלקה או בגמר "קליפת תפוז"

 

 

 

 

 

  • כאשר קיימת דרישה, למערכת אלסטית בעלת כושר גישור על פני סדיקה דינמית בשילוב עם מערכת העמידה בפגיעות מכניות ושינוע, עם עמידות כימית, בעלת מראה אסתטי, העמידה בשריטות, קלה לניקוי ואחזקה, ניתן לבצע שילוב סינרגטי של מספר מערכות על בסיס פוליאורטן.

לדוגמה: יציקה של מערכת פוליאורטנית דו רכיבית עם 100% תכולת מוצקים בעלת כושר התארכות של מעל 300% בעלת כושר גישור על פני סדיקה בעובי של 2 ממ` מסוג: SL 6000 TD, בשילוב עם יציקה של ציפוי פוליאורטני דו רכיבי, נטול מדללים מסוג SL 6000/200 בעובי של 1 ממי בתוספת של ציפוי פוליאורני חד רכיבי שקוף מסוג 7 – MC

  • כאשר יש צורך בציפוי אנטי גרפיטי שקוף קל לניקוי, על גבי תשתיות בטון, אבן, מתכת וכו` בציפוי דק עובי המשפר את העמידות בשריטות ועמיד בתנאי סביבה חיצונית ניתן ליישם ציפוי פוליאורטני חד רכיבי המאפשר תחזוקה קלה ושמירה על התשתית ופני השטח כנגד השחתה.
    לדוגמא: יישום של פוליאורטן חד רכבי, שקוף, בגמר מבריק, המתקשה באמצעות מגע עם הלחות שבאוויר מסוג: 7 – MC. היישום בשכבות דקות בלבד.
  • הדרישה למערכת איטום לחניונים עיליים בעלת יכולת גישור על פני סדיקה דינמית, עם עמידות בשינוע ושחיקה, בגמר נגד החלקה, העמידה בקרינת UV, מוצאת מענה במערכת רב שכבתית – ייעודית המבוססת על יציקה של ממברנה פוליאורטנית שפיכה, בעלת פילוס עצמי, דו רכיבית עם 100% תכולת מוצקים, המשלבת אלסטיות – גמישות של מעל 450% ושכבת אגרגטים קשיחים המוטבעים כשכבה עליונה העמידה בשינוע כלי רכב, יחד עם ציפוי עליון העמיד ב UV.

כדוגמת: מערכת סינרגתית המשלבת יציקה של ממברנה פוליאורטנית דו רכיבית מסוג:
SL 6000 MF בעלת פילוס עצמי (100% תכולת מוצקים), עם מעל 450% תארכות, בעובי של ממ`, שכבת אגרגטים קשיחים המוטבעים ב ממברנה פוליאורטנית דו רכיבית גמישה בעלת חוזק מכני גבוהה מסוג: SL 6000 TD, בעובי של 2 ממ` וציפוי עליון על בסיס פוליאורטני דו רכיבי (מוגמש) עמיד ב UV מסוג אפוגלס סופרפלקס.

  • כאשר קיימת דרישה למניעת ספיגה והכתמה של משטחי בטון חשופים, פנימיים או חיצוניים והפיכתם לפני שטח מחוזקים, עמידים ב UV, קלים לניקוי שאינם מיצרים אבק, ניתן לבצע אמפרגנציה – הספגה בסילר יעודי לתשתיות בטון, אבן, מדה, אבנים משתלבות וכו`. הסילר שומר ומשמר את פני השטח והופך לחלק בלתי נפרד של המרקם העליון של התשתית עליו הוא מיושם.
    לדוגמה: סילר שקוף משרף פוליאורטני אליפטי דו רכיבי בעל צמיגות נמוכה מסוג פוליסיל בגמר מבריק או מט משי, או לחליפין סילר חד רכיבי שקוף על בסיס גומי מוכלר מסוג דקה- סיל בגמר חצי מט. היישום עד להספגה מלאה של התשתית.
  • כאשר קימת דרישה, לציפוי אפוקסי בגמר נגד החלקה העמיד בשינוע ועומסים מכניים כבדים, בעל עמידות בשחיקה וכימיקלים, עם מראה דקורטיבי, הניתן לניקוי ואחזקה קלים, היא נענית במערכת Heavy Duty רב שכבתית המבוססת על שרפים אפוקסים דו רכיביים עם 100% תכולת מוצקים ואגרגטים קשיחים מקוורץ צבעוני הניתנים ליישום במרקמים שונים ומגוונים.

לדוגמה: מערכת 4000 TOPP המיושמת בעוביים שבין 4 – 2 ממ` במבחר תצורות, בגמר נגד החלקה או בגמר המדמה קליפת תפוז. המיועדת למפעלי התעשייה הכבדה, תעשיית המזון והפטרוכמיקלים, תעשיית התרופות, אולמות תצוגה, בתי חולים, מעבדות, מבנים ציבוריים, מוזיאונים וכו`.

 


הנתונים המופיעים במסמך זה ניתנים ברצון טוב ולאחר שנות ניסיון בעבודות שטח ומעבדה. אין בהמלצתנו במסמך הנ"ל התחייבות כלשהי ומפעלנו שומר לעצמו את הזכות לשנות ולעדכן את הנתונים המופיעים בו בכל עת.

מאפיינים/קריטריונים של מערכות ריצוף יצוקות

עמידות לשחיקה ושריטות:

עמידות כנגד שריטות הינה תכונה חשובה לרצפות תעשייתיות. עמידות לקויה לשחיקה גורמת לבליה מוקדמת של הרצפה ויצירה של אבק. השריטות נגרמות בעיקר ע"י חיכוך וגרירת חפצים על פני השטח. את כמות השריטות קשה להעריך לכן הסיווג שנעשה הוא בד"כ ע"י סוג ואופי השינוע:

תנועה קלה:

הולכי רגל, מלגזות ידניות עם גלגלים מגומי. סיווג 3-1, ראה טבלת מאפייני המערכות.

תנועה בינונית:

מלגזות בעלות קיבולת של עד 1.5 טון בעלות גלגליי גומי, שימוש רגיל, ארגזים ומשטחים מעץ. סיווג 5-3, ראה טבלת מאפייני המערכות.

תנועה כבדה:

מלגזות בעלות קיבולת של מעל 1.5 טון, שימוש אינטנסיבי, ארגזים ומשטחים ממתכת, גלגלי אוקולון וכו` סיווג 6-5, ראה טבלת מאפייני המערכות.

עמידות לפגיעות מכניות:

כושר העמידות לפגיעות מכניות קשור לצורת ואיכות הטיפול באזורים בהם הספיגה, העומס או הנטל הם הגדולים ביותר. נזק שנגרם כתוצאה מפגיעה מכנית גורם להפרדה /פירוק או סדיקה של הרצפה. מנקודת הפגיעה (Impact) הנזק מתפשט לאזורים שכנים. באופן כללי אפשר להפחית את הנזקים מנק` העמסה ע"י שימוש בשכבה אלסטית יותר. למערכת כזו יש עמידות טובה יותר לפגיעות מאשר למערכת של רצפה קשיחה.

עמידות לכימיקלים:

כושר העמידות בפני כימיקלים תלוי בריכוז, בטמפ`, בתדירות ובמשך זמן המגע – החשיפה, של הכימיקלים עם הרצפה. משטחי בטון שנחשפים לכימיקלים, יש לצפות במערכות שימנעו באופן מוחלט מעבר נוזלים ותערובות כימיות דרכם. במקרים אלו חשוב "לצייד" את המערכת בעמידות כנגד שריטות ופגיעות מכניות על מנת למנוע מעבר נוזלים כתוצאה מפגיעות הנגרמות תוך כדי שימוש שוטף.

אלסטיות (גמישות):

לאלסטיות של הרצפה יש השפעה רבה על נוחות השימוש. הליכה – נח יותר ללכת על רצפה שהיא גמישה מאשר על רצפה שהיא קשיחה. לאלסטיות יש אפקט של בידוד אקוסטי (מניעת רעשים) ביחס לרצפה בעלת מרקם קשיח. מאידך לרצפה האלסטית יש עמידות פחותה כנגד שריטות ושחיקה שנגרמים מתנועה בנונית וכבדה.

עמידות לטמפ` וחום:

רוב הרצפות התעשייתיות המבוססות על שרפים סנטטיים אינן עמידות לטמפרטורות של מעל C º 70- º60. בטמפ` כזאת הרצפה מאבדת את כושר העמידות הכימית והמכנית. לדוגמה רתכת בוערת הנופלת על הרצפה משאירה סימן שחור אך ללא נזק רציני לרצפה, במידה ודבר זה נשנה או מתרחש לאורך זמן התוצאה היא נזק לשכבה העליונה של ציפוי הרצפה.

כאשר נוזל בטמפ` גבוהה נשפך על הרצפה טמפ` הנוזל יורדת מהר מאוד אבל המגע עדיין גורם לשוק טרמי שיכול להוביל לסדיקה של פני השטח. יש חשיבות לשכבת מגן "שתספוג" את מגע החום הראשוני או לחליפין שלתשתית ולציפוי יהיה מקדם התפשטות טרמי דומה.

 

 

עמידות לקרינת UV:  לשרפים האפוקסיים עמידות דלה כנגד קרינת UV , ההשלכות הם שהגוון של הצבע שנחשף לקרינה משתנה.

מערכות שמבוססות על שרפים פוליאריתנים, בעלי עמידות גבוהה נגד קרינת UV, והדרך הטובה ביותר להגן על רצפת אפוקסי כנגד הקרינה הוא יישום של שכבת גימור על בסיס פוליאורטן.

מאפייני מוליכות:

חשמל סטטי בסביבה תעשייתית רגישה גורם לבעיות רבות, החל מאובדן ציוד ורכיבים ועד לנזקים בנפש. על מנת להימנע מהפרעות ונזקים חשמליים נחוצה רצפה המאפשרת את סילוקו / הולכתו של החשמל הסטטי לפסי הארקה . הרצפה הסינתטית המסורתית היינה בד"כ מבודדת ואינה מתאימה לסביבה בעלת רגישות חשמלית. הבחירה של רצפה מוליכה תלויה בכמה גורמים כגון: השימוש הייעודי של הרצפה, הרגישות של המוצרים המיוצרים ורמת הבטיחות הנדרשת .

יכולת ניקוי:

יכולת ניקיון הרצפה מהווה גורם מאוד דומיננטי בתעשיות רבות הדורשות הגינה מרבית כדוגמת: תעשיית המזון, תעשיית התרופות, מעבדות, מכוני מחקר, בתי חולים, בית מרקחת וכו`. ככול שפני השטח חלקים, שטוחים ואטומים יותר מתאפשרת שמירה על רמת ניקיון אופטימלית יותר.

ההיבט הדקורטיבי:

ישנה עליה עצומה בשימוש תעשייתי בצבעים ואפליקציות של מערכות רב- גוניות בעלות מראה וגמר דקורטיבי. המראה הדקורטיבי מושג ע"י שימוש במילוי אגרגטים צבעוניים שרפים אפוקסיים מגוונים, פתיתים בעלי קונטרסט,פיזור זכוכית מעובדת ועוד. מובן שבחירת סוג ומראה האפליקציה נעשית בהתאם לטעמו של הלקוח.

חספוס:

חספוס הרצפה מאפשר הגנה כנגד החלקה, אך במקביל מקשה על יכולת הניקוי ולכן חשוב למצוא את האיזון המתאים בין שתי תכונות אלו.

היבטים דקורטיביים לטווח ארוך:

בזמן שהם עשויים לא להזיק לאיכות הרצפה, שריטות, שפשופים וסמני צמיגים יכולים להשפיע על המראה הדקורטיבי של הרצפה. רצפה בעלת אחוז גבוהה של שרף צבעוני כמו רצפה היצוקה בשיטת הפילוס העצמי (Self Leveling) נשרטת בקלות. זהו חסרון של ההיבט הדקורטבי בטווח הארוך יותר. ניתן במידה מסוימת להימנע ממצע שריט עיי יישום ציפויים עליונים (שקופים) בעל עמידות משופרת לשחיקה.

בידוד מרעש:

הרעש שיוצר השינוע והמכונות יכול לרדת במידה ניכרת ע"י התאמה נכונה של רמת הקושי והאלסטיות של הרצפה וכן בהיותה רציפה וללא חיבורים.

שיפוע:

בכמה תעשיות, במיוחד בתעשיית החקלאות והמזון, נחוץ שתהיה רצפה עם שיפועים שתאפשר לנוזלים לזרום לתוך תעלות איסוף ונקזים. רצפות יצוקות שמבוצעת באמצעות מלג` מבוססת על שרפים סינתטיים ומלאנים מדורגים מתאימה לעיצוב רצפות עם שיפועים מדויקים.

 

עמידות כימית: 

עמידות כימית של מערכות הציפוי של חברת אפולק:

ביישומים תעשייתיים לעיתים קרובות מערכות הציפוי נדרשות להיות עמידות בפני כימיקלים. הטבלה המצורפת מראה עמידות של מספר כימיקלים נפוצים. מוצרי אפולק נבדקים בקביעות ע"י טבילה בתוך תמיסות וממסים שונים למשך זמן מוגדר בטמפרטורה של C º 35- º20 לאחר מכן נבדקת העמידות וקשיות הציפוי. בנוסף לרשימת הכימיקלים שבטבלה, להלן מידע כללי על עמידות כימית של רצפות המבוססות על שרפים סינתטיים (אפוקסיים).

חומצות

תמיסות מהולות (עד למקסימום של 10% לפי משקל) בטמפרטורת החדר יכולות להישאר במגע מתמיד עם רצפות המצופות בשרף אפוקסי ופוליאוריטני. לדוגמא: חומצה גופרתית, חומצת מלח וחומצה זרחתית. תמיסות מימיות של אדים חומציים אינן מזיקות לרצפות על בסיס שרפים אפוקסיים. לדוגמא: תמיסות של תחמוצת גופרתית, דו תחמוצת הפחמן ותחמוצת זרחתית. הדבר נכון גם לגבי תמיסות מימיות של מלחים חומציים. לדוגמא: תמיסות של ביסולפת, ביקרבונט וביפוספט. אולם, חומצה פלואורית והמלחים של חומצה זו מזיקים לכל ריצוף המבוסס על שרפים סינתטיים.

חומצות מחמצנות

חומצות מחמצנות בריכוז של עד 5% כמו חומצה חנקתית, חומצה הידרוברומית וחומצה כלורית. יכולות להישאר במגע מתמיד עם רצפות מצופות שרף אפוקסי.

חומצות אורגניות, (משקל מולקולרי קטן) חומצות אלו כמו חומצות חומץ, חומצה פורמית, חומצה פרופיונית וחומצת חלב מזיקות לציפויים אפוקסיים.

חומצות טבעיות

רוב החומצות מסוג זה לא מזיקות בטמפרטורות החדר.

תמיסות אלקליות

לציפויי רצפות על בסיס אפוקסי עמידות טובה כלפי תמיסות אלקליות (בטמפרטורת החדר) בזמן שציפויים פוליאורטנים עמידים פחות. דוגמא לתמיסות אלקליות הן סודה קאוסטית ומי סיד.

מלחים

לכל מערכות הריצוף הסינתטיים עמידות טובה כלפי כל המלחים, להוציא את מלחי החומצות המחמצנות המתפרקים באופן ספונטני כמו: כלוריטים, יודידים ופלוארידים מסיסים.

תרכובות אורגניות

צבעי מאכל בשימוש בתעשיית המזון עלולים להשפיע באופן שטחי על ציפויי אפוקסי.

ממסים, דלקים נוזליים, שמנים ושמני סיכה

ציפויים סינתטיים לא ניזוקים ע"י פחממנים אליפטיים כמו טולואן ונפט. ממיסים אחרים כמו אצטון, מטיל אטיל קטון (MEK), אטר ואלכוהול עלולים לגרום נזק לרצפות סינתטיות. רצפות על בסיס אפוקסי אינן עמידות כלפי פחממנים מוכלרים כמו טריכלורואטילן, מאטילן כלוריד, כלורופורם, אטר, אטיל אצטט, בוטיל אצטט. דלקים נוזליים, שמנים ושמני סיכה אינם מזיקים.

 

 

 

הנתונים המופיעים במסמך זה ניתנים ברצון טוב ולאחר שנות ניסיון בעבודות שטח ומעבדה. אין בהמלצתנו במסמך הנ"ל התחייבות כלשהי ומפעלנו שומר לעצמו את הזכות לשנות ולעדכן את הנתונים המופיעים בו בכל עת.

סוגי מערכות ריצוף יצוקות

בחירת מערכת/מוצר:

נדרשת סקירה מפורטת של התשתית לפני הבחירה הסופית. ברגע שההכנה הנכונה של פני השטח הושלמה, ישנם סוגים שונים של מערכות הניתנות ליישום. באופן כללי, העובי של המערכת המיושמת משפיע על רמת ההגנה של תשתית הבטון. למרבה הצער ההחלטה באיזה רצפה להשתמש נעשית לפעמים בגלל סיבות כלכליות ולא תמיד מקצועיות ונכונות, עובדה זו בעייתית בגלל הרגישות של היישום לאיכות הכנת השטח והגורמים הרבים המשפיעים על עמידות המערכת לאורך זמן.

האלטרנטיבה הכלכלית מוכרת לנו בלא מעט מקומות והיא אחת הסיבות שגורמת לתוחלת חיים קצרה של הרצפה, כאשר בחירת המערכת נעשית בעיקר בגלל שיקולי מחיר. ככל שעובי מערכת הציפוי גדול יותר, עולה גם ההגנה הניתנת למשטח הבטון.

אתרים בעלי שטחי רצפה גדולים, בהם אזורים רגישים, ניתנים לטיפול מיוחד ע"י שימוש במערכת ייעודית, בזמן ששטח רגיש פחות באותו אזור ניתן לטיפול באמצעים בעלות נמוכה יותר.

יכול גם להתבצע שילוב מערכות של רצפות שיכול להביא ליעילות טובה יותר ובעקבות כך לחסכון כספי ולכן:

מומלץ ליצור קשר עם אנשי מקצוע של חברת אפולק בתחום הרצפות לפני הבחירה הסופית של מערכת הציפוי.

 

סיווג של מערכות הרצפות היצוקות:

ציפוי דק עובי – עובי שכבה עד 1 מ"מ

חומר הציפוי מכיל בד"כ 2 רכיבים, המבוססים על שרף אפוקסי או פוליאוריטני. לאחר ערבוב יסודי החומרים מוכנים לשימוש. תחילה מיישמים את שכבת הפריימר באמצעות רולר או מגב על מנת לאטום את פני השטח ולשפר את ההידבקות לתשתית. זהו השלב המקדים לכל מערכת לאחריו מיושמת השכבה העיקרית (במהלך אחד או שניים). הרכב החומר קובע את העמידות הכימית והמכנית וכן במידה והגימור הוא מט או מבריק.

מערכת ריצוף בעלת פילוס עצמי – עובי שכבה של 3-2 מ"מ

מערכת ריצוף בעלת פילוס עצמי, כשמה כן היא – זורמת ומתפלסת בצורה אחידה. המערכת מורכבת מתערובת של שרפים אפוקסיים או פוליאוריטנים, מלאנים אינרטים, עם אפשרות לגיוון ע"י משחה (פסטה) צבעונית. כתוצאה מהאחוז הגבוה של השרפים, למערכת מראה מבריק. היישום הוא ע"י מרית או "מסרק" שלאחריו עוברים על השטח עם רולר סינטטי בעל מחטים כדי לשחרר אוויר לכוד. המערכת עוקבת ומעתיקה את פני השטח עליהם היא מיושמת. יש לוודא כי פני השטח מיושרים ומפולסים בטרם יציקת הרצפה.

מערכת ריצוף עמידת שחיקה (דייס אפוקסי) – עובי שכבה של 15-3 מ"מ

מערכת זו מורכבת מתערובת של שרפים אפוקסיים או פוליאוריטנים, בתוספת של מלאנים אינרטים (אגרגטים מדורגים) שניתן לקבלם בצבעים או בתוספת פיגמנטים צבעוניים. הודות לעובדה שרצפות האלו מכילות ריכוז גבוה של מלאנים (יחס שרף למלאן משתנה מ 7-1 ל- 11-1), למערכת חוזק מכני גבוה.

יישום השכבה העיקרית – הגראוט שמעל שכבת הפריימר יכולה להיעשות באופן ידני (באמצעות מלג`). המראה החיצוני של הרצפה הוא בגמר מט. את פני השטח העליונים ניתן לצפות בסילר דק עובי כדי לקבל גימור בעל יכולת ניקוי גבוה ולשפר ע"י כך את העמידות הכימית. הבחירה של סוג הגראוט נעשית בכפוף לשינוע והעמידות הכימית המתוכננים לתשתית.

 

מערכת ריצוף דקורטיבית – עובי שכבה של 4-2 מ"מ

רוב מערכות הרצפה הדקורטיביות מורכבות מתערובת של שרפים אפוקסיים או מטאקרילטיים חסרי צבע ומלאנים אינרטים צבעוניים. לאחר יישום הפריימר, כשכבה ראשונה, מבצעים פיזור עדין של אגרגטים צבעוניים בשיטת הפיזור היבש (Broadcasting). כעבור כ – 24 שעות (לאחר יבוש השכבה הראשונה), מיושמת שכבת שנייה של שרף אפוקסי מסוג ביינדר ופיזור מלא של אגרגטים צבעוניים. שלב זה ניתן ליישום פעם נוספת בכפוף לעובי המערכת הנדרש. לסיום מיושמת שכבת סילר עליונה (אחת או שתיים), המקנה למערכת גמר בעל חספוס עדין (בדוגמת קליפת תפוז), או נגד החלקה בעל עמידות גבוהה בשינוע כבד ושריטות. למערכת ניתן להוסיף מראה דקורטיבי עיי יישום שרף אפוקסי בתוספת פתיתי שיש וליטוש פני השטח לקבלת מראה חלק.

מערכת ריצוף צמנטית – עובי שכבה של 40-5 מ"מ

פיתוחים חדשים של מערכות ריצוף על בסיס צמנטי מקנים למערכות אלו חוזק מכני גבוהה המאפשר שימושים ויישומים תעשייתיים. יישום המערכת מהיר וקל ונעשה באמצעות משאבה הידראולית. היציקה נעשית בעוביים שבין 40-5 מ"מ ובמקשה אחת. שימוש ברולר קוצים (מחטים) תוך כדי יציקת החומר מבטיח שחרור אויר כלוא ומייצר גמר חלק גם כאשר פני השטח המקוריים אינם ישרים. מערכות ריצוף צמנטיות מתאימות לחידוש של רצפות תעשייתיות במקומות בהם לא ניתן להסיר את מערכת הריצוף הקיימת.

מערכת ריצוף מוליכה – עובי שכבה של 3- 2 מ"מ

מערכת רצפה מוליכה – אנטי-סטטית מבטיחה את השליטה בחוסר הטעינה של החשמל הסטטי. התנגדות פני השטח לחשמל סטטי תלויה במערכת הנבחרת והיא נעה בין 9^10* 1- 5.4^10* 1 אוהם. המערכת כוללת פריימר, שכבה אמצעית בעלת מוליכות גבוהה ושכבת ציפוי עליונה או יציקה של מערכת משתפכת או שכבת גימור דקורטיבי, בעלות תכונות של שליטה חשמלית. המערכת מחוברת לפסי הארקה באמצעות פסי נחושת "המושתלים" בשכבה המוליכה. המערכת האנטי-סטטית חשובה למפעלי היי- טק בהם מרכיבים או מייצרים רכיבים אלקטרוניים, כמו גם במעבדות ומפעלי נשק, שעשויים להיפגע מהיווצרות חשמל סטטי.

 

 

 

הנתונים המופיעים במסמך זה ניתנים ברצון טוב ולאחר שנות ניסיון בעבודות שטח ומעבדה. אין בהמלצתנו במסמך הנ"ל התחייבות כלשהי ומפעלנו שומר לעצמו את הזכות לשנות ולעדכן את הנתונים המופיעים בו בכל עת.

בעיות שכיחות בתשתית

כמה נקודות להתייחסות

בבטון ישן יכולים להופיע דפורמציות בכמה אופנים, כמה מסוגי הדפורמציות הנפוצים כוללים:

פריחה:

הפריחה נגרמת ע"י חלחול של מים לתוך הבטון ולעליה של חלקיקים מומסים לפני השטח.

תופעה שגורמת להיווצרות של שכבה לבנה אשר יכולה להיות אבקתית או בעלת מראה זגוגתי.

הפריחה תגרום כמעט בודאות לשכבה המיושמת של הציפוי להתקלף, ויש צורך לקבוע אם החלחול וההספגה לתוך הבטון נעצרו או שהפריחה נגרמת מלחות הלכודה מתחת לפני השטח.

מי צמנט:

יכולות להיות סיבות רבות למי צמנט על פני השטח: ניקיון לא מספק, הכנת שטח לא יסודית ופני שטח שאינם מיושרים או חלקים, סיבות אלו הם רק חלק מהאפשרויות העיקריות.

שכבות אלו הנם רופפות ומתגלות באמצעות הקשות על פני השטח, בעזרת פטיש או פרק האצבע.

רעש חלול מצביע על תשתית שאינה יציבה דייה הדורשת הכנת שטח מעט יותר אגרסיבית.

סדקים:

סדקים נגרמים כתוצאה משקיעת יסודות המבנה, התכווצות או התפשטות של הבטון וכו`.

הסדקים יכולים להיות מקריים או מכוונים, ושניהם משפיעים על הגימור ועמידות פני השטח ושכבת הבטון הקונסרוקטיבי.

סדקי מתח נגרמים מהתזוזה בתוך הבניין וע"י התכווצות בתוך חומרי הבנייה, הם בד"כ ארוכים ואנכיים ומופיעים בקרבת פתחים.

סדקי התכווצות יכולים להיגרם ע"י הרכב לא נכון של הבטון, איכות עבודה לקויה או ייבוש מהיר מידי של היציקה.

תיקוני סדקים:

יש לנקות חורים וסדקים מחלקיקים רופפים. לפני הניקוי יש להרחיב את הסדקים עד לרוחב של 5 מ"מ ועומק של 10 מ"מ. 

את החורים והסדקים מצפים ביסוד אפוקסי מסוג אפוסיל שקוף ובעוד הציפוי דביק ממלאים את החורים והסדקים עם תערובת של מסת אפוקסי גמישה מסוג SL 200 Flex.

כאשר פני השטח של הבטון פורוזיביים (נקבוביים) יש למלא ולהחליק בשפכטל אפוקסי מסוג T.S.E.T 702.

כתמים:

כתמים על פני השטח של הבטון יכולים להעיד על התמרה שחלה בחוזק הבטון. במקרים חמורים הבטון הופך לבלתי יציב או אף פריך. במידה ולא נעשה טיפול מידי התוצאה תהיה כשלון מבני. ישנם טיפולים מקדימים שמרפאים/מתקנים מקרים מסוג זה. ברגע שהבעיה אובחנה התיקון צריך להתבצע באופן מיידי וחייב להסתיים לפני שעבודת הציפוי החלה.

חוזק מכני לתלישה של הבטון נמוך מ- MPA 25:

יש לבצע כרסום מכני ולאחריו הספגת השטח במסת אפוקסי מסוג EMR 1322 או במספר שכבות של אפוסיל שקוף עד לקבלת החוזק המינימלי הדרוש.

בטון גלי:

שאינו מיושר, שגיאות בשיפועים/ שאינו מפולס עפ"י הנדרש וכדו` יש לטפל לפני ביצוע הציפוי ע"י מילוי בגראוט אפוקסי HRV

ו/או באמצעות יציקה של מדה מתפלסת מסוג 4160 / 4610 MAXIT.

בטון פורוזיבי: בטון פורוזיבי הינו בטון בעל חללי אויר גדולים יחסית ,סופג יותר,"פתוח" יותר ושאינו מהודק כראוי. תופעה זו עשויה לגרום "לקרחות" וחוסר אחידות בציפוי. במקרים אלו יש לחזור על שכבת הייסוד מספר פעמים עד להספגה מלאה ואחידה לקבלת פני שטח אטומים.

תכונות של תשתית הבטון:

התפקוד וכושר העמידות של הרצפה הסופית תלוי בתכונות התשתית ולכן חשוב להכיר את התכונות של התשתיות השונות שקיימות בתעשייה. רצפה יכולה להיות מיושמת אפילו על רעפים, עץ ופלדה, במקרה כזה אנחנו ממליצים להתייעץ עם המפעל על מנת שנוכל לתת את הפתרונות המתאימים ביותר לכל סוג של תשתית.

חוזק ללחיצה:

כאשר התשתית אינה חזקה דייה ועמידותה בעומסים וזעזועים פחותה מהמינימום הנדרש, יציבותה נפגעת והיכולת "לקשור" לפני השטח מערכות ציפויי באופן אופטימלי פוחתת. התשתית, לכן חייבת להיות בעלת חוזק לחיצה של לפחות Mpa 30, כאשר דרישה זו אינה מתקיימת, נדרשים פתרונות לחיזוק התשתית.

לחות:

רוב סוגי הציפויים לרצפות אינם חדירים לאדי מים ופועלים כמחסום כנגד הרטיבות. לחץ אדי המים (מהצד הנגטיבי) גורם להרס שיטתי והתקלפות של הציפוי. על התשתית להיות יבשה ייבוש מלא או לחליפין כאשר תנאי זה אינו מתקיים,יש ליישם מערכת הכוללת ציפוי "נושם".

תפרי התפשטות:

יציקה של רצפות בטון כרוכה ביצירת תפרי התפשטות ותפרי עבודה. תפרים אלו מאפשרים תזוזות מסוימות של הרצפה ולכן במהלך יישום הציפוי חשוב מאוד להקפיד שלא יתמלאו בחומרים קשיחים. את התפרים ממלאים עם חומרים אלסטומריים. התפרים הללו טולרנטיים לתזוזות של הרצפה הנגרמים משינויי טמפ`, ומחלקים את הרצפה לשדות נפרדים. חריצים מובנים או חריצים יציבים ניתן למלא במסת אפוקסי גמישה.

פנלים:

פנלים נדרשים בסביבה בעלת לחות, כאשר ישנה חשיבות לשמירה על היגיינה, קלות הניקוי, מניעת מעבר רטיבות,תוך שמירה על מראה דקורטיבי, במיוחד בתעשיית המזון והתרופות. הכיסוי יכול להתבצע במספר שיטות. השיטה המסורתית היא באמצעות רולקה צמנטית, בתוספת יישום של סילר שקוף.

לחליפין ניתן לעצב פנלים מגראוט אפוקסי, בחתך משולש או מעוגל. פנלים אלו מאפשרים גמר צבעוני – דקורטיבי.

 

 

שיטות להכנת שטח

הכנת התשתית:

המטרה של הכנת התשתית היא לייצר שטח פני בטון יציבים ונקיים, המוכנים ליישום הציפוי, המאפשרים הדבקות (אדהזייה) טובה ובת קיימה של המערכת לתשתית. הכנת השטח הקובעת במידה רבה את אורך החיים של הציפוי. הדרישות המקדימות בטרם יחלו עבודות ההכנה הנן:

שמשטח הבטון יהיה מיושר, יבש, יציב וללא סדיקה. כשכל הדפורמציות בו טופלו לפני התחלת יישום מערכת הציפוי.

התשתית חייבת להיות יציבה, מפולסת ונקייה ‏מכתמי שמן וחלקים רופפים. בנוסף, יש לוודא כי לחות הבטון ‏אינה עולה על 4 אחוזים. חיוני ללטש / לכרסם ‏היטב את התשתית לפני תחילת העבודה, על מנת ‏לאפשר חיבור – הדבקה מושלמת ליציקת האפוקסי. ‏על המשטח להיות בעל יכולת ספיגה. משטחי ‏פורצלן, קרמיקה, ריצוף טרצו בעלי גימור חלק או גלזורה אינם סופגים ולכן יש קושי לצקת עליהם ציפוי אפוקסי. ‏

 

בטון חדש:

יציקת בטון חדש ניתנת לציפוי 4 שבועות (28 יום) לאחר היציקה ורק עם תכולת רטיבות של לא יותר מ-4% בעומק של 2.5 ס"מ מתחת לפני השטח. הכנת השטח באמצעות אחת מהשיטות המפורטות להלן.

בטון ישן:

בטון ספוג שמן כדוגמה יש לכרסם באופן מכני לעומק התשתית ולשטוף במסירי שומן, עד לקבלת פני בטון נקיים, יציבים ויבשים.  דורש הכנת שטח אגרסיבית יותר לעיתים אף בשילוב של מספר שיטות על פי הפירוט שבטבלה שלהלן.

 

שיטות הכנה של משטחי הבטון:

שיטת התזה ללא אבק (Shot Blasting)

שיטה

יתרונות 

חסרונות

פני השטח נפגעים ומשתפשפים באמצעות התזה של כדוריות מתכת השוחקות ומחספסות את פני השטח. אבק, לכלוך,שאריות מי צמנט וזיהום נאספים ע"י שאיבת אבק. קיימים יחידות ביצוע בגדלים שונים.

  – נוצר פרופיל פני שטח מצוין.
  – אין שימוש במים.
  – מהיר.
  – מתאים גם לאזורים קטנים וגדולים.
  -לא מייצר אבק
לא יעיל על רצפות לא אחידות

השחזת יהלום

שיטה

יתרונות 

חסרונות

יישור והחלקה של פני השטח ע"י דיסק קשיח במיוחד. אבק לכלוך וזיהום נאסף ומאוכסן ע"י יחידות נפרדות של שואב אבק.

 – יעיל גם לרצפות לא אחידות.
– כמעט שאינו מיצר אבק.
– אין שימוש במים.
– איטי יותר לעומת שיטות אחרות.
– צריכים להיות זהירים מאוד להקדיש – תשומת לב רבה על מנת להגיע לפרופיל פני שטח תקין

התזת חול

שיטה

יתרונות 

חסרונות

פני השטח מותזים ע"י חול או בזלת באמצעות אוויר דחוס.

– מתאים לשטחים גדולים וקטנים.
– יעיל גם לרצפות שאינם אחידות.
– ניתן לייצר רמות שונות של חספוס 
וניקיון של פני שטח.
– מייצר הרבה אבק.
– אי אפשר להשתמש בשיטה היכן שיש ציוד ומכונות.

קרצוף/ כרסום מכני

שיטה

יתרונות 

חסרונות

מכשירי כרסום ממתכת קשיחה מסתובבים במהירות גבוהה ומרסקים/כותשים את הבטון ומסירים שאריות מיי צמנט זיהומים ובטון רופף.

 – עוזר ביישור רצפה לא אחידה.
– ניתן להסיר שכבות עמוקות של
בטון.
– מייצר אבק.
– יצירת פני שטח רק עבור ציפויים עבים עם ריכוז גבוה של מוצקים.

התזת מים בלחץ גבוה

שיטה

יתרונות 

חסרונות

מים מותזים בלחץ חזק על מנת ליצור אנרגיה קינטית מספיקה לסלק את שאריות מי הצמנט זיהומים וקליפות בטון.

–  אפשר להשיג תחומים שונים של
פרופילים.
– אפשר להכין מרחבים צמודים 
אחד לשני.
 
לא יעיל על רצפות לא אחידות

עיכול חומצי

שיטה
יתרונות 
חסרונות
שטיפה בכימיקלים על מנת להסיר שאריות מי צמנט.
מספק פרופיל טוב לציפוי פילם 
בעל עובי דק.
– פרופיל לא אחיד 
– אינו מסיר שמנים וגריז. 
– בטון ספוג צריך להיות יבש באופן
יסודי לפני יישום הציפוי. 
– נדרשת כמות גדולה מאוד של
מים לשטיפה.

 

 

יכול להיות שבמקרים מסוימים יהיה נחוץ לשלב בין השיטות השונות על מנת לקבל את פני השטח הנכונים במצב אידיאלי ללא זיהומים וחלקים רופפים.

יתכן שיידרש שילוב של הליכים נוספים בנוסף לאלו שמוזכרים לעיל, כגון:

  • ניקיון ע"י קיטור.
  • קרצוף ע"י חומר ניקוי( מטהר).
  • ניקיון ע"י יחידת אוויר חם דחוס.
  • ע"י להבה.

מורשים ליישום המערכת:

מערכות הציפוי חייבות להיות מיושמת ע"י בעלי מקצוע, מומחים שעברו הכשרה ובעלי הציוד המתאים וניסיון בתחום על מנת להשיג את ההדבקות האופטימלית של הציפוי לתשתית ואת הגימור והמראה הנכון של פני השטח.

 

 

בבטון ישן יכולים להופיע דפורמציות בכמה אופנים, כמה מסוגי הדפורמציות הנפוצים כוללים-

פריחה:

הפריחה נגרמת ע"י חלחול של מים לתוך הבטון ולעליה של חלקיקים מומסים לפני השטח.

תופעה שגורמת להיווצרות של שכבה לבנה אשר יכולה להיות אבקתית או בעלת מראה זגוגתי.

הפריחה תגרום כמעט בודאות לשכבה המיושמת של הציפוי להתקלף, ויש צורך לקבוע אם החלחול וההספגה לתוך הבטון נעצרו או שהפריחה נגרמת מלחות הלכודה מתחת לפני השטח.

מי צמנט:

יכולות להיות סיבות רבות למי צמנט על פני השטח: ניקיון לא מספק, הכנת שטח לא יסודית ופני שטח שאינם מיושרים או חלקים, סיבות אלו הם רק חלק מהאפשרויות העיקריות.

שכבות אלו הנם רופפות ומתגלות באמצעות הקשות על פני השטח, בעזרת פטיש או פרק האצבע.

רעש חלול מצביע על תשתית שאינה יציבה דייה הדורשת הכנת שטח מעט יותר אגרסיבית.

סדקים:

סדקים נגרמים כתוצאה משקיעת יסודות המבנה, התכווצות או התפשטות של הבטון וכו`.

הסדקים יכולים להיות מקריים או מכוונים, ושניהם משפיעים על הגימור ועמידות פני השטח ושכבת הבטון הקונסרוקטיבי.

סדקי מתח נגרמים מהתזוזה בתוך הבניין וע"י התכווצות בתוך חומרי הבנייה, הם בד"כ ארוכים ואנכיים ומופיעים בקרבת פתחים. סדקי התכווצות יכולים להיגרם ע"י הרכב לא נכון של הבטון, איכות עבודה לקויה או ייבוש מהיר מידי של היציקה.

תיקוני סדקים:

יש לנקות חורים וסדקים מחלקיקים רופפים. לפני הניקוי יש להרחיב את הסדקים עד לרוחב של 5 מ"מ ועומק של 10 מ"מ.

את החורים והסדקים מצפים ביסוד אפוקסי מסוג אפוסיל שקוף ובעוד הציפוי דביק ממלאים את החורים והסדקים עם תערובת של מסת אפוקסי גמישה מסוג SL 200 Flex.

כאשר פני השטח של הבטון פורוזיביים (נקבוביים) יש למלא ולהחליק בשפכטל אפוקסי מסוג T.S.E.T 702.

כתמים:

כתמים על פני השטח של הבטון יכולים להעיד על התמרה שחלה בחוזק הבטון. במקרים חמורים הבטון הופך לבלתי יציב או אף פריך. במידה ולא נעשה טיפול מידי התוצאה תהיה כישלון מבני.

ישנם טיפולים מקדימים שמרפאים/מתקנים מקרים מסוג זה. ברגע שהבעיה אובחנה התיקון צריך להתבצע באופן מיידי וחייב להסתיים לפני שעבודת הציפוי החלה.

אפולק ממליצים על כמה מומחים במקצוע שיש להם הכשרה מקיפה וניסיון רב בתחום ובטכניקות היישום של הרצפות.

תכנון מערכת הציפוי

תכנון מערכת הציפוי ואופן הכנת התשתית – פרמטרים בעלי השפעה מכרעת על איכותה ואורך חייה של הרצפה.

תכנון מערכת של ציפוי לרצפות אפשרי רק כאשר הדרישות מהמערכת ידועות וברורות. חשוב לאמוד את המגוון הרחב של התכונות הנדרשות ממערכת הציפוי ולבחור את המערכת שעונה על מירב הדרישות.

מטרתנו אינה לקבוע (למהנדסים ולארכיטקטים), כיצד צריכים השרטוטים והתכנון להיראות, אך אנו מאמינים שיש מספר תכונות והיבטים שחיוניים להכנת תכנון נכון של הרצפה. על מנת שניתן יהיה להציע את המערכות המותאמות ביותר לדרישות וצרכי הלקוח.

 

תכנון המפרט צריך לספק את המידע הבא:

  • העמידות המכנית והכימית הנדרשת, עמידות לחום, שימושים עתידיים, ודרישות נוספות שעל הרצפה לעמוד בפניהם.

  • כדי לתאר את דרישות העמידות הכימית, נחוץ להגדיר את הכימיקלים ולציין את ריכוזם, הטמפ`, התדירות ומשך המגע שלהם עם הציפוי.

  • כאשר נדרש חוזק מכני, יש להגדיר את סוג ואופן השינוע כולל הגורמים ליצירת המגע/ חיכוך עם התשתית. כגון סוגי מלגזות, סוגי צמיגים, עומסים, סוגי משטחים וכו` המהווים את הגורמים החיוניים בהגדרת החוזק והכוחות בהם נדרשת המערכת לעמוד.

  • במקומות בהם נדרשת רצפה מוליכה – אנטי-סטטית חשוב לתאר את ההתנגדות המינימלית והמקסימלית של פני השטח, והשיטות הנדרשות למדידתה.

  • כאשר יוצקים בטון, מדה או גראוט, חיוני להגדיר את טולרנס הפילוס ואחוז השיפוע.

כשכל זה מתבצע ודרישות אחרות כמו אלסטיות ויכולת ניקוי נלקחו בחשבון, מערכת הרצפה הוגדרה באופן נכון, וניתן, לכן, לשקלל את הנתונים בתכנון המערכת באופן מושכל וכלכלי, כולל:

  • אופן הכנת פני שטח.

  • סוג המערכת: מערכת משתפכת, רצפה דקורטיבית, Heavy / Light Duty , גראוט, ציפוי דק עובי (צבע) וכו`.

  • סוג המוצר: אפוקסי, פוליאוריטן, חד או דו רכיבי.

  • עובי שכבה: x.x במ"מ.

  • הרכב המערכת: יסוד, שכבת מילוי, שכבה עליונה, עמידות ב UV וכו`.

  • אלסטיות, חספוס, יכולת ניקוי.

  • הגדרת זמן הביצוע (לו"ז) + זמן המתנה לשימוש במשטח לאחר היישום.

  • הגדרת תנאים בסביבת הביצוע כגון: טמפ`, רטיבות, חשיפה לקרינתU.V וכו`.

  • אורך חיים נדרש.

 

 

ניתן לפנות גם ליועץ הטכני של חברת אפולק לשאלות וקבלת הסברים נוספים.

הנתונים המופיעים במסמך זה ניתנים ברצון טוב ולאחר שנות ניסיון בעבודות שטח ומעבדה. אין בהמלצתנו במסמך הנ"ל התחייבות כלשהי ומפעלנו שומר לעצמו את הזכות לשנות ולעדכן את הנתונים המופיעים בו בכל עת.

רצפות יצוקות בעד ונגד

רצפה יצוקה מחומר אפוקסי:

רצפת האפוקסי מורכבת משני רכיבים ‏‏- חומר בסיס וחומר מזרז (מקשה). הרכיבים ‏מגיעים במצב נוזלי, או צמיגי, לאחר ערבובם נוצרת ריאקציה כימית, ‏הגורמת להתקשות החומר תוך 12 עד 48 ‏שעות (בהתאם: לחומר הגלם בו נעשה שימוש, הטמפרטורה והלחות היחסית).‏
קיימים סוגים רבים של הרכבים כימיים לחומרי הבסיס ולחומרים המקשים, היוצרים מערכות שונות, שמתאימות ‏לשימושים מגוונים: ציפויים אנטי סטטיים, ציפויים לחדרי ‏קירור, ציפויים העמידים בשינוע כבד ושחיקה חריפה במיוחד, המיועדים לאזורים ‏תעשייתיים, ציפויים דקורטיביים ועוד.

 

לרצפות יצוקות יתרונות רבים:

עמידות גבוהה, רצפות יצוקות תוכננו במקור ‏למפעלי תעשייה ולכן הן עמידות בתנועת כלי רכב ומלגזות. הרצפה עמידה גם ‏בפני חומצות, כימיקלים, שמנים וחומרים ‏‏חריפים אחרים.‏
‏קשת רחבה של גוונים, מרקמים ודוגמאות, ‏אותם לא ניתן להשיג באמצעות חומרים ‏אחרים.‏ לדוגמא: "רצפת קרח", "רצפת חול", "רצפת חלוקי נחל", "רצפת טרצו", "רצפת מדה", הן רק חלק מהעיצובים המיוחדים אותם ניתן לקבל.
אפשר לעצב את פני היציקה וליצור צורות ‏גיאומטריות וחלוקה לאזורים בעלי גוון ומרקם ייחודיי. ‏
ניתן לקבוע את גובה הרצפה לפי דרישת ‏הלקוח או צורך תפעולי – מ-1 ועד 12 מ"מ.‏

 

לרצפות יצוקות ישנם גם כמה חסרונות:‏ 

יציקת הרצפה נעשית בשלבים ויש להמתין ‏לייבוש בין שכבה לשכבה.‏
ייבוש סופי של הרצפה לוקח 5 עד 7 ימים, ‏במהלכם לא מומלץ לקיים שינוע כבד (או אף שינוע כלל). לעומתה רצפת בטון יצוק ‏מתייבשת לאט במיוחד – במהלך 21 עד 28 יום.‏
במידה ועולה הצורך להסיר את משטח היציקה יש ‏לפרק אותו יחד עם התשתית שמתחתיו.‏‏
התקנת רצפה יצוקה דורשת ידע טכני ומחייבת שימוש באנשי מקצוע מיומנים ובציוד ‏מיוחד, התורמים לעלייה בעלות העבודה. חשוב ‏לוודא כי האנשים המבצעים את היציקה ‏עברו הכשרה מקצועית מקיפה והוסמכו על ידי ‏החברות המייצרות את חומרי הגלם.
‏יש לעבוד בשטח מאוורר, (עקב שימוש אפשרי במדללים נדיפים), לקרוא ולמלא אחר גיליונות הבטיחות של המוצרים השונים.

 

 

אמצעי בטיחות בעבודת הצביעה

להקטנת הסכנות עקב שימוש לא נכון בחומרי צביעה, יש לקרוא היטב את גיליון הבטיחות

כידוע צבע הוא מוצר המורכב מכמה תרכובות כימיות: ממיס, חומר מקשר, פיגמנטים מדללים ותוספים. לכל אחד מהחומרים הנ"ל יכולה להיות השפעה שלילית על בריאות העובד, באמצעות שאיפה או מגע. המסוכן מכולם הוא הממיס, אם על ידי מגע ישיר עם העור או העניים ואם על ידי שאיפת אדים, בהיותו החומר הנדיף מבין כל המרכיבים.

דרך הריאות, חודר הממיס לדם ומשם לכל חלקי הגוף (כבד, כליות, מוח) לכן חשוב מאוד לציית להוראות הבטיחות בהקפדה יתרה. (אוורור מתאים, מסכות, כפפות, וביגוד מגן).

סיכונים ואמצעי בטיחות:

  1. סכנת אש: צריך להימנע מאש גלויה, ניצוצות, עישון ומקורות חום באזור הצביעה. חימום יתר של אריזות הצבע עלול לגרום להתפוצצות ולהתלקחות. כל ציוד חשמלי המשמש לעבודת הצביעה חייב להיות מוגן בפני ניצוצות ומחובר להארקה.
  2. אמצעי כיבוי: במקרה של התלקחות אין להשתמש במים. חומרי הכיבוי המתאימים הם קצף CO2, אבקה יבשה וחול.

סיכונים בריאותיים:

  • שאיפת אדים: שאיפת ריכוזים גבוהים של הממיס עלולה לגרום לגירויים בדרכי הנשימה, והרעלה המתבטאת בין היתר בסחרחורות, כאבי ראש והקאות. יש לעבוד לכן בשטח מאוורר היטב – ולהימנע משאיפת אדי הצבע.
  • עזרה ראשונה: יש להוציא את הנפגע מיד לאוויר הצח, ולשחרר כל בגד הדוק. אם המצב איננו משתפר תוך זמן קצר, יש להפנות לטיפול רפואי מיידי.
  • מגע או שפיכה על העור: מגע ישיר על העור גורם להמסת השומן הטבעי של העור על ידי הממיס להתייבשות העור. הדבר יכול לגרום לאודם, ובמקרים חמורים יותר לפצעים ולזיהומים. עזרה ראשונה: במקרה של מגע או שפיכה על העור ויש לנקות מיד במים וסבון.
  • מגע עם העניים: ריכוז גבוה של ממיס באוויר או התזת ממיס בטעות לעיניים עלול לגרום נזק רב. עזרה ראשונה: יש לשטוף מידית בהרבה מים ולפנות לטיפול רפואי מיידי.
  • אוורור: אזור הצביעה חייב להיות מאוורר היטב על מנת למנוע עליית ריכוז החומרים המסוכנים באוויר מעל לגובה המותר.
  • ציוד מגן: יש להשתמש בציוד בטיחות מתאים להגנה על כלי הנשימה, עיניים ועור. כאשר אזור הצביעה אינו מאפשר אוורור מתאים יש צורך להשתמש במסכה להגנה על דרכי הנשימה, מהדגם המומלץ על ידי המוסד לבטיחות ולגיהות. כמו כן יש להרכיב משקפי מגן להגנת העיניים ולהשתמש בכפפות נאופרן להגנה על עור הידיים.
  • הרחקת פסולת: במקרה של נזילה ופיזור הצבע יש צורך להרחיק מיד כל מקור אש, ולאוורר את המקום היטב. את הצבע יש לספוג בעזרת חול.

שפיכת צבע לביוב אסורה בהחלט. פסולת ייצור ושאריות צבע אשר לא ניתנים לשימוש, חייבים להיות מאוחסנים במכלים תקינים וסגורים, מסומנים בפרטי החומר ומופנים לאתר הפסולת הרעילה ברמת חובב.

תנאי אחסון: 

המוצר צריך להיות מאוחסן במקום מוצל ומאוורר, במכלים סגורים היטב ובטמפרטורה שאינה עולה על 20 מעלות צלזיוס.

 

הוראות נוספות:

  • אין לערבב ולדלל את המוצר עם חומרים שלא הומלצו ע"י מפעלנו.
  • יש לקרוא היטב הוראות המופיעות על גבי האריזה.
  • יש להרחיק מהישג ידם של ילדים.

 

המוצרים, במרבית המקרים, מיועדים לשימוש מקצועי בלבד!

 

הערה:

הנתונים המופיעים במסמך זה ניתנים ברצון טוב ולאחר שנות ניסיון בעבודות שטח ומעבדה. אין בהמלצתנו במסמך הנ"ל התחייבות כלשהי ומפעלנו שומר לעצמו את הזכות לשנות ולעדכן את הנתונים המופיעים בו בכל עת.

כיצד להבטיח קבלת תוצאה רצויה/טובה

צבע כשכבת הגנה על פני השטח:

בחירה מתוכננת ומדויקת של מערכת הצבע לקונסטרוקציה חדשה והתחזוקה שלהם היינה החלטה שתביא לרווחיות בטווח הארוך. צביעה לכן, חייבת להילקח ברצינות רבה. מטרתו של מדריך זה, לתת תיאור קצר על מערכות הצבע של חברת אפולק שימושם ואופני התחזוקה שלהם בתעשייה הכבדה והקלה כאחד.

קורוזיה היא אויב בעל השפעה הדרגתית והרסנית שעולה לתעשייה כל שנה מאות מיליוני שקלים. שימוש ויישום נכון של מערכות הציפוי המודרניות מאפשרים מניעה והגנה יעילים למבניי פלדה וקונסטרוקציות מתכת כנגד "אויב" זה. אבחון מוקדם ובחירת שיטת היישום הנכונה ומערכת הצבע המתאימה חיוניים ביותר. במידה ונעשית פעולה מיידית כאשר החלודה רק החלה להתהוות או ברגע שיש חשד לחתכים או לסדיקה של פני השטח, ניתן להציל נכסים בעלי ערך, ולהימנע מעלויות הכרוכות בשיקום התשתית. חיוני להימנע ממצב בו החלודה תזיק לקונסטרוקציה לזמן ממושך, המאפשר לתהליכי הקורוזיה השפעה מצטברת והרסנית.

על מנת להשיג את התוצאות הטובות ביותר חיוני לקבל מידע מהימן על האיכויות שונות של מערכות הצבע, על הדרישות והצרכים שמערכת הציפוי אמורה לתת להם מענה, ומהות הטיפול המקדים הנדרש כדי להכין את התשתית. השיטות הנאותות להסרת החלודה, המלחים, השומנים, לכלוך, שכבות צבע ישנות, שבשילוב עם יישום של מערכת צבע איכותית מהווים את הגורמים החשובים ביותר היכולים להקנות למערכת אורך חיים כלכלי. באמצעות טיפול מקדים מקצועי של פני השטח ניתן להאריך את חיי הציפוי עד פי עשר. ככלל, ככול שההכנה והמאמץ שנשקיע בטיפול המקדים תהייה רבה יותר, כך תהיה התחזוקה בעתיד קלה יותר.

ניקיון פני השטח עיי שטיפה בלחץ באמצעות התזת חול או כדוריות מתכת, מזוהה כשיטה הטובה והיעילה ביותר של הכנת פני השטח. מבחנים הראו שעם אותה מערכת צבע ותחת אותם תנאים, שטח שהוכן באמצעות שטיפה בלחץ ורק לאחר מכן נצבע יישאר במצב מצוין לפחות 10 שנים, בזמן שפני שטח שנוקו ביסודיות באופן ידני באמצעות מברשת ואז נצבעו, אורך החיים שלהם יתקצר לפרק זמן של כ 4-3 שנים.

שום ציפוי לא ייתן תוצאה אופטימלית כאשר הוא מיושם על אבק, או על תשתית שהוכנה באופן לקויי, צבעי מסטיק אפוקסי כדוגמת מערכת אפוקסל 31-10 EM-SL יתנו תוצאה טובה הרבה יותר בהשוואה ליישומים אחרים אפילו במקרה של יישום על גבי חלודה יציבה. חשוב להקפיד על תכנון נכון כך שהשימוש בצבע יסוד יעשה מיד לאחר שהטיפול, הניקיון וההכנה של התשתית הסתיימו. על מנת ששכבת היסוד תיתן את ההגנה הנדרשת, יש להבטיח כיסויי מלא של פני השטח.

בצביעת קונסטרוקציה השימוש במברשת או ריסוס ללא אוויר נותנים תוצאה טובה יותר מאשר השימוש ברולר. הרולר מאפשר לאוויר ולחות להיכלא בחריצים קטנים שעל פני השטח ותהליך הקורוזיה יתחיל מבלי שניתן את דעתנו להתהוותו. היישום בהברשה מועדף לכן ליישום שכבת היסוד, השימוש בריסוס ללא אוויר, ייתן בדרך כלל תוצאה איכותית הרבה יותר.

צבע ולחות אינם "ידידים", כמות מזערית של מים או לחות על פני השטח, שקשה מאוד לראותם, יכולים לשבש את עבודת הציפוי לגמרי. חשוב לכן לתכנן את העבודה כך שיישום הצבע יעשה ככול הניתן במזג אוויר יבש. מומלץ שלא להתחיל בטיפול מקדים במזג אוויר מעונן או גשום. גורם סביבתי נוסף ובעל השפעה, שיש להתחשב בו, הוא להימנע ככל האפשר מליישם את מערכות הצבע במזג אוויר קר במיוחד. לכל מערכות הציפוי תהיה הדבקות חלשה על פני השטח כאשר היישום נעשה בטמפ` נמוכה מאוד, יש גם סכנה של לחות "בלתי נראית" על פני השטח.

דילול הצבע:

הצבעים המודרניים שבשימוש היום מורכבים מנוסחאות הנבחנות בדקדקנות. כל הוספה של מדלל מעבר לנדרש, בכפוף לסוג הצבע, תפחית את תכולת המוצקים, ותגרום לכך שעובי הפילם הרטוב המיושם יהיה חייב לעלות על מנת להגיע לעובי הפילם היבש המתוכנן. במידה ויש צורך לדלל את הצבע בצביעה באמצעות ריסוס או בימים של מזג אוויר קר, יש להוסיף את הכמות הנחוצה של המדלל על פי המלצות היצרן, ולוודא שימוש במדלל הנכון.

חשוב לקרוא את הוראות השימוש שעל תווית האריזה, ואת ההנחיות של דפי המידע והמפרטים. אלטרנטיבה נוספת בימים בהם חל מזג אוויר קר, חימום הצבע על ידי שימוש במחמם חשמלי, יש לוודא שהטמפ` לא תחרוג מ- C ° 05-04.

היכולת לשמור על תכונות הצבע המקוריות כתלות בעובי הפילם:

ללא כל תלות בסוג הצבע שבשימוש, נדרש עובי ציפוי מינימלי על מנת להשיג את ההגנה הדרושה לפני השטח של הקונסטרוקציה או התשתית. היכולת של הציפוי לעמוד בתנאי מזג האוויר המשתנים, ברוחות, ופגיעות מכניות, כפופה ותלויה בעובי היבש של הציפוי המיושם. בשימוש במערכות קוונציונאליות של חברת אפולק, המיושמות בהברשה או בגלילה, נדרש יישום של ארבע שכבות לפחות, בהם לפחות שניים עד שלושה הם שכבות אנטיקורוזיביות. כאשר נעשה שימוש בריסוס ללא אויר עם ציפוי רב עובי לתעשייה הכבדה, ניתן להפחית את מספר השכבות הכולל, בכפוף כמובן להנחיות היצרן שעל גבי האריזה. חיוני להשתמש במדיד עובי לפילם רטוב תוך כדי התקדמות ביישום הצבע ולוודא שהיישום נעשה בהתאם להנחיות. יש לזכור כי העובי היבש הכולל של המערכת הוא הנתון החשוב. בסביבה תעשייתית הנתונה להשפעות קורוזיביות חריפות או בתנאי מזג אויר קשים, עובי הפילם היבש צריך להגיע למינימום של 300 – 250 מיקרון על מנת לספק את ההגנה הנדרשת.

ערבוב הצבע בצורה נכונה, מתחתית האריזה:

מכוון שלפגמנטים בעלי משקל מרחבי גבוה יש נטייה לשקוע בתחתית האריזה, כעבור זמן מסוים בגבהים שונים ניתן למצוא צמיגויות שונות של אותו החומר. במידה ונעשה שימוש בחומר ללא ערבוב מתאים איכות הצבע תשתנה ותפחת. כמו כן תהייה השפעה על הגוון. חשוב לכן לערבב את החומר באופן יסודי עם מערבל חשמלי בעל סיבובים איטיים מתחתית האריזה כלפי מעלה.

טיפול מקדים:

כאשר נעשה חידוש של ציפוי ישן במצב יציב וללא מזהמים ניתן להסתפק בשטיפת מים בחץ המכילים דטרגנט ושטיפה נוספת במים נקיים. יש להמתין לייבוש מלא של פני השטח לפני יישום שכבת היסוד או השכבה העיקרית. במידה ולציפוי הישן גמר חלק וקשיח מומלץ לחספס את פני השטח באמצעות שימוש בנייר לטש בגריד עדין. במקרים בהם יש חשש לפני שטח המזוהמים בשכבות שומניות יש לבצע ניקוי במסירי שומן ולאחר המתנה של מספר דקות לבצע שטיפה במים נקיים.

במקרים של תשתית שנפגעה מקורוזיה התהליך המקדים יכלול הסרה מוחלטת של החלודה, חלקים רופפים, ושכבות צבע ישנות שיש חשש שאינם יציבות או שיש חשש לחלודה שחדרה דרכן. שיטות הטיפול המקדים יכולות לעשות שימוש באמצעים מכניים כגון נייר לטש, מברשות פלדה, או שימוש במברשות פלדה מסתובבות ומכונות ליטוש חשמליות. השיטה המומלצת להכנה מקדימה היא באמצעות ניקויי חול בלחץ של 7.5 – 7 קג`/סמ² ( כ – 7 אטמוספרות). וניקויי האבק בלחץ אויר (נטול לחות ושמנים) או באמצעות שואב אבק. שיטה זו היא היעילה ובדרך כלל גם הכלכלית ביותר שגורמת לחיי מערכת הארוכים ביותר. חשוב ליישם את שכבת היסוד קרוב ככול הניתן לסיום ניקויי החול והאבק על מנת למנוע הצטברות של מזהמים או חלודה על פני השטח.

תחזוקה:

מדוע לתחזק? ניתן לחלק את התחזוקה לשתי קבוצות עיקריות:

  1. תחזוקה שמגנה מפני הרס ישיר ונזקים המונעים מהקונסטרוקציה או המפעל מלשמש למטרה לה הוקמו.
  2. תחזוקה שמיועדת לשפר את המראה של פני השטח ולגרום לסביבה עבודה נעימה יותר.

למעשה, שתי המטרות חשובות באופן שווה, אנחנו צובעים על מנת לשפר את המראה וגם כדי להגן על ההשקעה שבבניית המתקן או המפעל. תחזוקת הקונסרוקציה או המפעל עולה בכסף רב כל שנה וכרוכה בעבודה רבה. עובדה שלעיתים נעלמת מעיני האנשים היא שעבודות התחזוקה הכוללות את הכנת השטח וצביעה מחדש עולות עד פי שש מאשר הצביעה הראשונית של המתקן או המפעל.

לתחזוקה שלושה רכיבים חשובים:

  • הכנה מוקדמת .
  • יישום הצבע.
  • איכות הצבע.

קיימת מחשבה, שהתוצאה של יישום הצבע תלויה אך ורק באיכותו, מה שהוכח פעם אחר פעם כתפיסה שגויה. שני הגורמים הראשונים שציינו לעיל חשובים הרבה יותר מהתוצאה שנקבל מאיכות הצבע עצמו, למרות שלאיכות הצבע משמעות רבה גם כן. על מנת להסיר כל ספק יש לבחון את הסיבה העיקרית שלשמה אנחנו מבצעים עבודות תחזוקה, כלומר הגנה נגד קורוזיה, לשם כך יש להבין מה זאת חלודה או יותר נכון מה היא קורוזיה.

שיקולים כלכליים בבחירת מערכת הצבע

  • עלותה השנתית של מערכת הציפוי תלויה באורך חיי המערכת, ולא רק בעלותו של ליטר הצבע באריזה.
  • ישנם מספר פרמטרים שיש לקחת בחשבון כאשר משקללים את העלות השנתית האמיתית ליחידת שטח של מערכת הציפוי.
  • למשל אחוז תחולת המוצקים – נתון המציין כמה מהחומר שבאריזה יישאר בפועל על גבי התשתית לאחר התייבשותו. עובי פילם יבש = עובי שכבה רטובה X % המוצקים בנפח החומר. 
  • כמות הפחת המשוערת במהלך האפליקציה – בהתזה הפחת יכול להגיע ל 50% – 20% מכמות החומר הכוללת. הפחת גם קשור במאפייני פני השטח והנגישות. 

אומדן עלות למר` יכול להיות מחושב כך: 

10 X (עובי שכבה יבשה במיקרונים) X (עלות של ליטר צבע)

(% מוצקים) X (% הפחת – 100)

  • רכיבי העלות האמיתיים אינם רק עלות חומר הגלם עצמו, אלא תלויים בגורמים נוספים. לדוגמה נראה מהנוסחה שככול שאחוז המוצקים גבוהה יותר העלות קטנה וכו`. 
  • עלות נמוכה של חומר הגלם יכולה להעיד על אחוז מוצקים נמוך ואף על איכות חומר ירודה.
  • חלק לא קטן מהעלות הכוללת היינו ההוצאה על הכנת פני השטח. הכנה איכותית יותר מגדילה את חיי המערכת ומקטינה את העלות ליחידת שטח לאורך זמן. 
  • צפוי מסטיק מאפשר הכנת שטח ירודה יותר כתוצאה מיכולת התחברות וכושר כיסויי ואיטום גבוהים יותר. 
  • ככלל אצבע ניתן לומר שעלות ניקוי פני השטח לדרגת ½2 Sa תעלה מעל ל 20% מהעלות הכוללת של יישום המערכת.
  • עלות היישום תלויה ביעילות ומקצועיות המבצע, כמות המטרים הנצבעים ביחידת זמן (שתלויה בשיטת היישום ובעובי השכבה הנדרש).

בצבעים אלקידים לדוגמה: 

  1. יישום באייר לס : 300 – 100 מר`/שעה
  2. יישום ברולר : 40 – 20 מר`/שעה
  3. יישום בהברשה : 20 – 10 מר`/שעה
  • היישום באיירלס הוא הכלכלי ביותר והמומלץ ביותר, מכיוון שמתאפשר יישום בשכבה אחידה החודרת ומישרת את הפורוזיביות של פני השטח. 
  • לסוגים שונים של צבע יש עלויות יישום שונות, אחוז מוצקים גבוהה מאפשר יישום בעובי שכבה גדול יותר, וחוסך במספר השכבות הנדרש – חיסכון בזמן וכסף, (כמו גם חיסכון בכמות הפחת).
  • שימוש ברולר לפחות בשכבה הראשונה אינו מומלץ. הברשה עדיפה על גלילה כיוון שהיא מאפשרת הספגה ועיגון טובים יותר של הציפוי לפני השטח.
  • הכנה נכונה של פני השטח, יישום נכון של מספר השכבות הנדרש, בעובי המומלץ לכל שכבה, כאשר לכל שכבה ניתן זמן ההתקשות המומלץ לפני יישום השכבה הבאה, מקנים למערכת עמידות מובטחת לאורך זמן. 
  • לטכנולוגיית הציפוי יש השפעה על אורך חיי המערכת ואיכותה. לדוגמה – מערכת על בסיס אלקידי עלותה קטנה בהרבה (קרוב לחצי), אך חיי המערכת קצרים יותר ממערכת המבוססת על שרפים אפוקסיים דו רכיבים. מה גם שאחוז המוצקים של שרפים אפוקסיים גבוה יותר והיישום של צבעים אלקידים אפשרי בשכבות דקות בלבד. גורמים התורמים לעלות אפליקציה גבוהה יותר. 
  • בתנאי סביבה קורוזיבית חריפה גם בעובי מערכת זהה, למערכת המבוססת על אלקידים, חיים קצרים יותר ממערכת המבוססת על שרפים אפוקסיים. 
  • בשקלול כולל של כל הגורמים התוצאה היינה עלות שנתית ליחידת שטח כפולה כמעט של מערכת מבוססת אלקידים, ממערכת אפוקסית הכפולה במחיר הליטר (חומר הגלם). 
  • שטח שהוכן לרמה של 3 – Sa ומערכת אפוקסית תלת שכבתית בעובי כולל של 250 מיקרון, יהיה אורך חיים של כ – 15 – 8 שנים בממוצע בכפוף לתנאי הסביבה המשתנים. בעוד ששכבה אחת של מסטיק אפוקסי בעובי של 150 מיקרון, כאשר פני השטח הוכנו לדרגה של 2 – Sa, יהיה אורך חיים ממוצע של 9 – 5 שנים. 
  • למרות זאת עלות שנתית ליחידת שטח של מסטיק האפוקסי תהייה נמוכה בלפחות 10%, כיוון שיש חיסכון כספי לא מבוטל בעלות הכנת פני השטח. 
  • התאמת המוצר הנכון לתשתית נתונה קשורה גם בדרישות לאיכויות הדקורטיביות המצופות מהמערכת, אחוז המוצקים, עמידות הכימית, עמידות בשחיקה וכו` ותשפיע על העלות הכוללת ליחידת שטח לאורך זמן חיי המערכת.

סוגי צבע שונים – מאפיינים

צבעים אקריליים

  • חד רכיבים, מתייבשים באוויר.
  • התקשותם אינה תלויה בטמפרטורה.
  • הדבקות טובה לציפויים ישנים מאותו סוג (גומי מוכלר, ויניל).
  • תכונות ייבוש טובות.
  • עמידות טובה למים,לחות ולחץ מכני.

 

צבעים אלקידיים – אלקידים הם שמנים אשר עברו התמרה כימית

  • מתייבשים על ידי חשיפתם לאוויר ותהליך החמצון.
  • מתייבשים מהר יותר ועמידים יותר מצבעי שמן רגילים.
  • מתייבשים ומתקשים בטמפרטורות מתונות.
  • ניתנים לדילול עם טרפנטין.
  • יישום חוזר על גבי ציפוי אלקידי יבש וחלק יכול לגרום להתקלפות השכבה החדשה.
  • אינם עמידים במיוחד בפני כימיקלים וממסים חזקים.
  • צבעים אלקידים קלים ליישום בהברשה על גבי תשתית ברזל ופלדה. היישום בשכבות דקות בלבד.

 

צבעים ביטומנים – אלו הם צבעים קונבנציונליים (חד רכיבים)

  • מתייבשים באוויר על ידי אידוי הממיס הכלוא בתוכם.
  • מהירות הייבוש תלויה יותר באוורור ופחות בטמפרטורת הסביבה
  • אחוז מוצקים גבוה יחסית.
  • קלים לציפוי חוזר.
  • אין סכנת להתקלפות בין השכבות באמצעות ציפוי חוזר, בתנאי שפני השטח נקיים ויבשים.
  • עמידות גבוהה למים ולחות.
  • בד"כ אין לקשר ציפוי ביטומני עם סוגים אחרים של צבע בגלל סכנה של הפרשת הביטומן אל השכבות החדשות.
  • אינם דורשים הכנה מיוחדת
  • התחברות טובה למרבית סוגי התשתית.

 

צבעי גומי מוכלר

  • צבעים קונבנציונליים ( חד רכיבים).
  • ייבוש מהיר.
  • מהירות הייבוש תלויה יותר באוורור ופחות בטמפרטורת הסביבה.
  • מצריכים ממס מיוחד.
  • צביעה עליונה של ציפוי מסוג אחר על שכבת צבע קיימת, עלולה לגרום להתרוממות השכבה החדשה עקב הנוכחות של סולבנטים כלואים.
  • קל לציפוי חוזר (במערכת זהה).
  • אין סכנת התקלפות בין ציפויים חוזרים (מאותו הסוג).
  • יש צורך בהכנת שטח יסודית (התזת חול או כדורי מתכת בלחץ).
  • עמידות מצוינת כלפי מים וכימיקלים.
  • עמידות נמוכה בשמנים וממסים.

 

צבעים וניליים

  • צבעים קונבנציונליים (חד רכיבים).
  • ייבוש מהיר.
  • מהירות הייבוש תלויה יותר באוורור ופחות בטמפרטורת הסביבה.
  • מצריכים ממסים מיוחדים.
  • צביעה עליונה של ציפוי מסוג אחר על שכבת צבע קיימת, עלולה לגרום להתרוממות השכבה החדשה עקב הנוכחות של סולבנטים כלואים.
  • קל לציפוי חוזר (במערכת זהה).
  • אין סכנת התקלפות בין ציפויים חוזרים (מאותו הסוג).
  • יש צורך בהכנת שטח יסודית (התזת חול או כדורי מתכת בלחץ).
  • עמידות מוגבלת כלפי שמנים וממסים.
  • לחות על פני השטח בזמן היישום תגרום להתקלפות הצבע.

 

צבעים פוליאוריטנים דו רכיבים

  • הצבעים מורכבים משני רכיבים בסיס חלק "א" ומקשה חלק "ב".
  • התקשות עקב תגובה כימית.
  • דורשים ממסים מיוחדים.
  • צביעה עליונה של ציפוי מסוג אחר על שכבת צבע קיימת, עלולה לגרום להתרוממות השכבה החדשה.
  • יש צורך בהכנת שטח יסודית (התזת חול או כדורי מתכת בלחץ).
  • עמידות טובה בתנאי מזג האוויר ושמירה על הברק לאורך זמן.
  • מהירות ההתקשות תלויה בטמפרטורת הסביבה.
  • עמידות מצוינת בלחץ מכני.
  • עמידות טובה כלפי כימיקלים וממסים.
  • אינם מצהיבים.
  • מומלצים עבור מבנים ותשתיות חשופים בהם שמירת הברק והגוון חשובים.

 

צבעים אפוקסי דו רכיביים

  • הצבעים מורכבים משני רכיבים בסיס חלק "א" ומקשה חלק "ב".
  • התקשות עקב תגובה כימית
  • קצב ההתקשות בכפוף לטמפרטורת הסביבה.
  • מצריך ממסים מיוחדים.
  • צביעה עליונה של ציפוי מסוג אחר על שכבת צבע קיימת, עלולה לגרום להתרוממות השכבה החדשה.
  • יש להקפיד על זמני ההמתנה המומלצים עיי היצרן ביישום רב שכבתי.
  • חשיפה לאור לשמש עשויה לשנות את גוון הצבע – הצבע עלול להצהיב.
  • יש צורך בהכנת שטח יסודית (התזת חול או כדורי מתכת בלחץ).
  • עמידות מעולה בכימיקלים, שמנים וממסים.
  • עמידות מצוינת בלחץ מכני ושחיקה.
  • מותאמים כציפוי מגן פנימי למכלים.

 

צבעים אפוקסיים – (דו רכיביים) על בסיס קולטר אפוקסי

  • הצבעים מורכבים משרף אפוקסי, מקשה וקולטר.
  • התקשות עקב תגובה כימית.
  • קצב ההתקשות בכפוף לטמפרטורת הסביבה.
  • בד"כ אין לצבוע מעל, סוג שונה של צבע, מה שעלול לגרום להתקלפות הציפוי הקודם.
  • צביעה חוזרת היא בעייתית מבחינת האדזיה שבין השכבות.
  • עמידות מצוינת בכימיקלים, מים, שמנים ולחץ מכני.
  • ניתן ליישום כיסוד תת ימי עבור מכליות נפט ועוד.

 

צבעי צינק (אבץ) אפוקסי –דו רכיבים

  • הצבעים מורכבים משרף אפוקסי ומקשה.
  • התקשות עקב תגובה כימית.
  • קצב ההתקשות בכפוף לטמפרטורת הסביבה.
  • מצריכים ממסים מיוחדים.
  • ניתנים לשימוש רק כיסוד על משטחי פלדה.
  • משטח הפלדה צריך להיות מנוקה באופן יסודי (התזת חול או כדורי מתכת בלחץ). עד לדרגה מינימלית של 2.5 SA לפי תקן ISO 8501-1
  • צבעי צינק אפוקסי משמשים כיסוד מעולה לסוגים רבים של צבעים.
  • תכולת חלקיקי מתכת האבץ של הצבע, מקנה הגנה קטודית אנטי קורוזיבית מצוינת לתשתית.
  • עמידות טובה בפני לחץ מכני.

 

צבעי צינק -אטיל סיליקט

  • צבע דו רכיבי, מורכב ממקשר ואבקת אבץ.
  • התקשות כימית על ידי ספיגת לחות מהאוויר.
  • לצביעה חוזרת יש להמתין עד שהשכבה הראשונה התייבשה לגמרי.
  • ניתן ליישום רק על משטח פלדה אשר נוקה לדרגה מינימלית של 2.5 SA.
  • עמידות גבוהה בלחצים מכניים, חום וממסים אורגניים.
  • משמש להגנת מכלי ממיסים, מבנים על שפת הים וסוגים שונים של מבני פלדה.

 

צבעי מסטיק – צבעי אפוקסי עם תכולה גבוהה של מוצקים

  • מקנים הגנה אנטי קורוזיבית טובה גם למשטחי פלדה אשר אינם מאפשרים ניקוי יסודי.
  • רצוי לנקות את משטחי הפלדה עד לדרגה של 3-2 , ST2.5 SA
  • מאפשרים ציפויים עד לעובי של 400 מיקרון ביישום אחד.

כשלים שכיחים

כאשר מערכת צבע אינה מספקת את התוצאות המצופות יכולות להיות לכך מספר סיבות:

  1. הכנה לא טובה של פני השטח.

  2. יישום לא נכון או בחירת של מערכת צבע בלתי מתאימה.

להלן קווים כלליים לכמה מהבעיות הנפוצות והצעות לפתרונן:

הטיפול

הסיבה

הבעיה

שנה לחץ אן פיה
-שנה מרחק
-בדוק מפרט 
 
– קוטר פיה או לחץ לא מתאים בזמן הריסוס.

– אקדח הריסוס קרוב מידי למשטח.

– מדלל לא מתאים
קליפת תפוז
שנה את המדלל
-תן לצבע הקודם להתייבש
-הקטן את עובי הציפוי
 
הצבע מתייבש מהר מידי.

– צבע קודם לא התייבש לגמרי.

– עובי הצבע הרטוב גדול מידי

קמטים

צריך לצפות בציפוי אוטם.

– בדוק מפרט.

– הקטן את עובי הציפוי.
משטח נקבובי (פורוזיבי).

– מדלל לא מתאים.

– עובי הצבע הרטוב גדול מידי.

בועות

בדוק המפרט והתנאים בשטח.

-ציפוי אחרון לא תואם את צבע היסוד או צבע קודם

– תנודות טמפרטורה גדולות

סידוק

קטן עובי שכבה רטובה

-הפחת כמות מדלל בצבע

 

– עובי שכבה גדול מידי.

– דילול יתר

– צביעה לא נכונה

 נזילה

– הפחת עובי שכבה רטובה.

-הקפד לעבוד בטמפרטורות עבודה סבירות (עפ"י המפרט).
– עובי שכבה עבה בהרבה מהמומלץ.

– טמפרטורה נמוכה – קור.

– שימוש בממיס לא מתאים.
חוסר ייבוש
 
שנה מדלל.

– הקטן מרחק צביעה.

– רסס במקום סגור או ללא רוח.
מדלל לא מתאים.

– מרחק צביעה גדול.

– רוח.

 

חספוס – Over spray

לחספס את השטח.
-קרר את השטח
 
-יש לנקות היטב את השטח.
-פנה למחלקה הטכנית.
– תשתית מלוטשת מדי.
– תשתית חמה מידי.

– תשתית לא נקייה.

-אי התאמה בין הציפוי החדש לשכבת הצבע הקיימת.

הדבקות לקויה 

השתמש בסילר דליל יותר.

-ניקוי קפדני של המשטח.

– צריך להשתמש בממס פחות נדיף.

– צריך להשתמש בממס פחות נדיף.

 
משטח נקבובי.
– משטח מזוהם, ומשומן.

– הציפוי מתייבש מהר מידי.

– טמפרטורת הסביבה גבוה

מראה ציפוי נקבובי

 

בעיות נוספות: 

  • פינות חדות וקצוות מרותכים חייבים בטיפול וצביעה ידנית, לפני צביעת יתר השטח על ידי ריסוס.
  • ניקוי לא קפדני של השטח מחלקיקים ואבק אחרי התזת חול, גורם להתפוצצות (נקבוביות) הצבע והופעת חלודה.
  • אי הרחקה מושלמת של שומנים ומזהמים אחרים מונע הדבקות של הצבע לתשתית.
  • בועות אויר עלולות להופיע כאשר עובי שכבת הצבע גבוהה מהמומלץ.
  • כעקרון – כל עבודות ההלחמה, תיקונים, השחזה וכל טיפול אחר חייבים להתבצע לפני הצביעה.
  • בזמן תהליך הצביעה עשויות להיווצר עוד מספר רב של בעיות הנובעות מהכנת שטח, ציוד, מזג אוויר, תנאי שטח וכו`.

 

אנה פנה למחלקה טכנית במפעלנו לצורך קבלת ייעוץ ופתרון לבעיות הנ"ל

שיטות יישום

אמצעי היישום העיקריים של הצביעה :

מברשות ,  רולר ,  אקדחי ריסוס (ריסוס רגיל, ריסוס ללא אוויר)

יישום באמצעות מברשת:

השיטה הנפוצה ביותר לעבודות תחזוקה ולצביעה של שטחים קטנים. שיטה זו מאפשרת החדרת הצבע לגומות ולפינות, אך העבודה איטית והכיסוי בה אינו אחיד. שיטה זו אינה ניתנת ליישום בכל סוגי הצבעים.

 

המברשת מחולקת לשני סוגים עיקריים

  1. מברשות בעלות זיפי שיער חזיר – אלו הן המברשות הקלסיות. הן יקרות יותר ומשמשות לביצוע עבודות "טובות" בהן מקפידים על שטח חלק ואחיד, ללא סימני מברשת. שימושיה הנם דלתות רהיטים וכד`.
  2. מברשות בעלות זיפים סינתטיים – יתרונן בחוזקן המאפשר שימוש לאורך זמן רב יותר.

המברשת והכללים לטיפול בה:

  1. למברשת טובה זיפים ארוכים ורבים.
  2. לכל עבודה רצויה מברשת המתאימה ברוחבה לגודל ולצורת השטח הנצבע .
  3. ממברשת חדשה יש להוציא זיפים חופשיים לפני שנעשה בה שימוש .
  4. יש לטבול רק את קצה המברשת בצבע ולא את כולה על מנת למנוע נזילות.
  5. ניקיון המברשת חייב להיעשות מיד בגמר הצביעה, בעזרת מדלל הצבע .
  6. תליית המברשת לייבוש כאשר זיפיה מופנים כלפי מטה.

יתרונות וחסרונות המברשת

  • נחשבות עדיין כאמצעי היעיל ביותר לצביעת שטחיי עבודה מצומצמים.
  • זולה
  • אינה מבזבזת צבע
  • אינה דורשת טיפול יקר

לעומת זאת

  • העבודה בה איטית ולכן יקרה באופן יחסי
  • מגבילה את השימוש בה לעבודות בהיקף מצומצם
  • צביעה וכיסויי שאינם אחידים

 

יישום באמצעות רולר:

שימושי לצביעת שטחים גדולים ומיושרים, העבודה בו מהירה באופן יחסי.

השימוש מוגבל למבנים שטוחים ואינו מומלץ לשימוש בצבעי יסוד, אלא אם הפינות והגומות טופלו מראש.

יש לבחור ברולר המתאים לכל סוג צבע ולאופי של פני השטח. הרולרים עשויים מחומרים שונים ובאורך שיער שונה:

  • לשטח חלק: משתמשים בגליל שיער קצר (5 מ"מ).
  • לשטח מחוספס: כגון טיח, בטון וכד` משתמשים בגליל בעל שיער בינוני (13-8 מ"מ).
  • שטח מחוספס גס: כגון טיח גס, בלוקים וכד` משתמשים ברולר בעל שיער ארוך (35-18 מ"מ).

ניתן להאריך את ידית הרולר כדי לצבוע שטחים גבוהים ותקרות.

אופן השימוש ברולר:

מעבירים את הצבע לאחר ערבולו למגש ייעודי. כמות הצבע – עד כדי מחצית מגובה הספוג שעל הגליל. גוללים את הגליל בתוך הצבע עד כדי ספיגה אחידה של פני השטח. סוחטים את עודף צבע באמצעות העברת הגליל על גבי המשטח המשופע שבקצה המגש. מגלגלים את הגליל הספוג על גבי המשטח הנצבע הלוך ושוב. אין ללחוץ על הגליל בעת הצביעה – הצבע ייזל מתוך הספוג. לקבלת כיסויי מלא יש לצבוע שתי וערב. חשוב להקפיד שכל פס צבע יחפוף את שולי הפס שקדם לו. בתום הצביעה יש לרחוץ היטב את הספג, לייבשו ולאחסנו במקום יבש לשימוש חוזר.

יתרונות

  1. מהירות יישום
  2. יצירת שכבת צבע אחידה

חסרונות

  1. עלול להשאיר סימני צביעה
  2. בצבעי מים עלול לגרום לבועות אוויר

 

יישום באמצעות ריסוס:

שיטה המתאימה לצביעה מהירה של שטחים בהיקף גדול, כגון קונסטרוקציות, מתקני ומוצרי תעשייה. הלחץ שבאקדח הריסוס צריך להיות כזה שיאפשר את קבלת עובי הפילם הנכון בכל שכבה ושכבה. יש להקפיד על ריסוס אחיד של פני השטח תוך שליטה על העובי הרצוי של השכבה הרטובה. אפשר ללמוד את הקצב ההתזה הנכון, לקבלת העובי הנדרש של הפילם הרטוב, באמצעות תרגול ותוך זמן קצר יחסית שלאחריו ההתזה בעובי הנכון תתבצע באופן טבעי.

זכור תמיד להזיז את אקדח הריסוס לפני שלוחצים על ההדק ולשחרר את ההדק לפני שמגיעים לסוף התנועה. כאשר מזיזים את האקדח לאזור הבא שנצבע ההדק צריך להיות "במצב משוחרר" או שעובי הפילם הרטוב באזור החפיפה יהיה גבוהה מדי. התאמת קצב התנועה ואופן האחיזה של האקדח, תאפשר התזה של עובי פילם אחיד.

ריסוס רגיל:

זרם אויר בלחץ נמוך יחסית מועבר דרך מיכל הצבע, הצבע מאוחסן במיכל שמחובר בתחתית אקדח הריסוס או במיכל נפרד המחובר לאקדח באמצעות צינורית. הצבע מותז דרך האקדח ויוצא החוצה דרך זרבובית (דיזה). ביציאה דרך צינורית בקוטר קטן, האוויר נטען בטיפות זעירות של צבע בצורת ספריי. לשיטה הזאת יתרון בכך שהיא מאפשרת גימור מעט יותר אטרקטיבי. היא גם קלה יותר ליישום מאשר שיטת ההתזה ללא אוויר. יש צורך בוויסות לחץ האוויר וצמיגות הצבע כדי למנוע בזבוז. הציוד עבור יישום זה פשוט וזול יחסית.

ציוד לריסוס רגיל:

  • קומפרסור: בעל הספק של כ- 425 ליטר אוויר לאקדח בדקה בלחץ של 6-4 אטמוספרות.
  • פילטרים: למניעת חדירת מים ושמן לאקדח יחד עם זרם האוויר.
  • צינורות: גמישים וקלים לאספקת האוויר הדחוס. בריסוס ממיכל צבע מרוחק יש צורך גם בצינורות לאספקת הצבע לאקדח, העשויים מחומר עמיד בפני מרכיבי הצבע והמדללים וקוטרם הפנימי 10 מ"מ לפחות.
  • אקדח ריסוס: ממנו פורץ הצבע כרסיסים הנישאים על גבי חלקיקי האוויר. צורת הריסוס וכמות הצבע ניתנים לכיוון ולהתאימם לאובייקט הנצבע.

הערות למרסס:

  • רוב הצבעים מתאימים ליישום בריסוס רגיל לאחר דילולם במדלל המתאים.
  • הריסוס יעשה ממרחק של 25-20 ס"מ מהגוף הנצבע.
  • את בריאות המרסס ניתן להבטיח ע"י אוורור מתאים ויניקת אדי מדלל הצבע במקום הריסוס או ע"י מסיכה מתאימה.

 

על מנת להבטיח את תקינות ציוד הריסוס יש להקפיד על מספר כללים חשובים:

  1. מיד בגמר הריסוס יש לנקות היטב את הציוד כולו משאריות צבע. ניקוי האקדח במדלל יעשה ע"י הזרמה של מדלל דרכו. אין לטבול את האקדח במדלל כדי לא לפגום באטמיו. ניקוי הנחירים או הפיה יעשה אך ורק במברשת שיער או בקיסם עץ בשום פנים ואופן לא בסיכה או חוט ברזל על מנת שלא לפצוע את דפנות הפיה. 
  2. יש לרוקן את מיכל הקומפרסור מדי יום ממים ומשמן שכן אלה עלולים לעבור דרך המערכת אל הצבע ולהזיק לו. 
  3. יש לשמן מדי פעם את אטמי העור שבאקדח הריסוס ע"י שמן סיכה.

 

יישום באמצעות ריסוס ללא אוויר:

השיטה מבוססת על ריסוס הצבע תחת לחץ גבוה 4000-2000 psi (כ 270 – 130 אטמוספרות). הצבע יוצא דרך צינורית ייעודית העמידה בלחץ, בצורת עננה של טיפות זעירות. לאקדח פומיות מיוחדות הקובעות את צורת "מניפת" הצבע המרוסס. הצביעה מדויקת יותר מאשר בריסוס רגיל, משום שאין אויר בזרם הצבע.

יתרונות

  • מאפשר כיסוי שטחים גדולים מאוד בזמן קצר ובשכבה עבה בהרבה משניתן ליישם בכל ציוד אחר.
  • היות והצבע כמעט שאינו מדולל, הוא אינו נוזל גם על פני שטחים אנכיים.
  • בזבוז הצבע נמוך יחסית בציוד זה ובפרט כאשר זווית המניפה מותאמת לגוף הנצבע.

חשוב לזכור! 

  1. לפני הריסוס יש לדאוג להארקה של הציוד כדי למנוע היווצרות של חשמל סטטי העלול לגרום להתקלחות ולהתפוצצות.
  2. יש להיזהר מפגיעה ע"י הסילון הנפלט מאקדח שהוסרה ממנו הפומית. סילון זה, הנפלט בלחץ של 4000-2000 psi , עלול לגרום לפגיעה חמורה.
  3. יש לנקות את הציוד (בכל שיטה) מיד עם סיום העבודה באמצעות ממיס מתאים, על מנת לשמור על תקינותו ולהימנע מנזקים עתידיים.

הכנת השטח לצביעה

הכנת השטח והטיפול המקדים במטרה לאפשר הגנה אנטיקורוזיבית לתשתית הם הגורמים המשפיעים ביותר על העמידות והיציבות של מערכת הציפוי. ההכנה כוללת בין השאר הרחקה של מזהמים, לכלוך, אבק, שכבות שומניות, חלודה והסרה של צבע קיים כשהוא פגום, מתפורר ומתקלף. בשילוב עם מערכת צבע המותאמת לתנאי הסביבה, והשימוש הייעודי מהווים את הגורמים העיקריים המשפיעים על אורך החיים של מערכת הציפוי והתועלת הכלכלית המופקת מההשקעה הכספית בה.

בגלל חשיבותו, נקבעה לטיפול המקדים מערכת אובייקטיבית של סטנדרטים המעידים על איכותו. תקן 8501-1 ISO מקובל בתעשייה לקביעת מצב התשתית – סוג וחומרת הקורוזיה ואופני הטיפול המתבקשים מכך. מובן כי ככל שמצב הקונסטרוקציה חמור יותר או ככול שהמתקן או המפעל עשויים לעמוד בתנאים קשים יותר, נדרשת הכנה יסודית ובחירה במערכת ציפוי איכותית יותר תוך הקפדה על יישום נכון ומקצועי. התוצאה הסופית של שלבי ההכנה היא קבלת פני שטח נקיים, יציבים, ומחוספסים במידה הדרושה על מנת להבטיח הדבקות מושלמת של שכבות היסוד ומתן הגנה אנטיקורוזיבית לאורך זמן.

 

שיטת הניקוי מתחלקת לשתי שיטות כלליות: 

  1. שיטות ניקוי כימיות: ע"י תכשירים מתאימים המיושמים בטבילה, בריסוס או במריחה. חומרים שונים שיוצרים שכבה פסיבית על פני המתכת.
  2. שיטות ניקוי מכניות: ע"י שימוש בנייר לטש, מגרדות, התזת חול, מברשות מתכת, משחזות חשמליות, התזת כדוריות מתכת, התזת בזלת וכו`.

 

בחירת שיטת הניקוי מוכתבת על ידי מצב הקורוזיה של פני השטח ונקבעת בהתאם לתקן 8501-1 ISO המדרג את מצב הקורוזיה לארבע רמות של חלודה המסומנות באתיות A, B,C,D,

  1. משטח פלדה מכוסה קשקשי ערגול וקצת או ללא חלודה כלל. (מצב הפלדה בסמוך ליציאתה מהמפעל)
  2. משטח פלדה שהתחיל להחליד וקשקשיי הערגול החלו להתקלף. (מצב הפלדה לאחר שנחשפה ללא הגנה לתנאי הסביבה למשך מספר חודשים)
  3. משטח פלדה המכוסה כולו בחלודה הניתנת לקילוף ומעט גומות. Pitting). (מצב הפלדה לאחר חשיפתה ללא הגנה כנגד חלודה למשך כשנה)
  4. משטח פלדה המכוסה בחלודה וגומות. (Pitting). (הפלדה כעבור מספר שנים ללא הגנה)

 

דרגת הכנת השטח לצביעה של מבני פלדה מתוארים בתקנים שונים. להלן תיאור הטיפול והמראה הסופי של פני המתכת בהתאם לשלושת תקנים מקבילים:

התקן השוודי 055900 SIS, התקן הבריטי BS 4232, התקן האמריקאי SSPC

  • Sa – הכנת השטח באמצעות ניקויי חול.
  • St – הכנה באמצעים מכניים או ידניים.

 

SSPC – Steel Structures Painting Council 

 

התקן השוודי 055900 SIS אומץ ע"י ארגון התקנים הבינלאומי ונושא את הסימון –

8501-1 : 1988 ISO

 

 

התקן האמריקאי SSPC

התקן הבריטי BS 4232

התקן השוודי 055900 SIS

דרגת הניקוי

SSPC-SP5

White Metal

Blast

First

Quality

Sa 3

התזת חול להרחקה מושלמת של צבע, חלודה, קשקשי ערגול וכל זיהום אחר. מראה השטח צריך להיות מתכתי אחיד.

SSPC-SP10
Near White Metal Blast

Second Quality

Sa 2.5

התזת חול להרחקת צבעחלודהשמן וכומלפחות95% מהשטחמותרים רק כתמים ופסים זעירים של חלודה או צבע.

SSPC-SP6

Commercial

Blast

Third

Quality

Sa 2

התזת חול להרחקת כמעט כל המזהמים. השטח יראה ללא הגדלה, חופשי משמן, לכלוך, חלודה וכו'. שאריות של חלודה או קשקשי מתכת צריכות להיות צמודות היטב לפני השטח.

SSPC-SP7

Brush Off

Blast

_

Sa 1

שטיפת חול קלהלהרחקת שומניםחלודהקשקשי ערגול וצבע רופף

SSPC-SP3
Power Tool
SSPC-SP11

Power Tool

To Bare Metal

_

St 3

ניקוי קפדני באמצעות מברשת מתכתית וגרידה להרחקת קשקשי ערגולחלודה ומזהמיםבסוף הניקוי השטח יישאר עם ברק מתכתי ברור.

SSPC-SP2
Hand Tool

SSPC-SP3

power Tool 

_

St 2

ניקוי טוב באמצעות מברשת מתכתית וגרידה להרחקת קשקשי ערגול, חלודה, ומזהמים. בסוף הניקוי השטח יישאר עם ברק מתכתי חלש.

 

שיטות הכנת שטח של שטחים מתכתיים

הבחירה בשיטות ההכנה והניקוי והאמצעים בהם יעשה שימוש חייבים להיעשות בכפוף למספר גורמים כדוגמת: 

  1. שיעור והיקף הנזק שנגרם לתשתית. האחוז מפני השטח שנפגע מקורוזיה–חלודה.
  2. הסביבה ותנאי מזג האוויר באתר העבודה ובמיקום הסופי של המתקן או המפעל.
  3. סוג הציוד הזמין.
  4. סוג מערכת הציפוי שיעשה בה שימוש, כיוון שציפויים שונים דורשים נורמות הכנה שונות.
  5. האם כל פני השטח מטופלים או רק מספר נקודות תורפה.
  6. האם קיים צבע ישן, כגון ציפוי אפוקסי המחייב ליטוש וחספוס של פני השטח.
  7. הדרישות לעמידות ואורך החיים של המערכת.

 

שיטות הניקוי הן רבות ומגוונות, אך לכולן אותן מטרות: 

  1. הסרת החלודה וקשקשת הערגול.
  2. סילוק מלחים.
  3. הסרה של שמנים לכלוך ואבק.
  4. סילוק של שכבות ציפוי ישנות.
  5. ליטוש של אזורים בעלי קצוות חדים.
  6. חספוס / ליטוש צבע ישן בגמר קשיח.
  7. טיפול ייעודי באלומיניום ומתכת מגולוונת.
  8. קבלת פני שטח נקיים, יציבים ובעלי חספוס אחיד.

 

להלן תיאור שיטות הניקוי לפי האמצעים השונים:

ניקוי באמצעות ממסים (לפי תקןSSPC-SP1 Solvent cleaning ):

הניקוי באמצעות ממסים מתבצע לפני השימוש באמצעים מכניים ומטרתו הרחקת השומנים מעל פני המתכת. העבודה מתבצעת על ידי ניגוב או שטיפה באמצעות הממיס המתאים. לשם ניקוי יסודי יש צורך להחליף בתדירות את הממיס ואת בד הניקוי. שיטה יעילה יותר היא שטיפה באמצעות אמולגטור, או שטיפה חמה בלחץ גבוה באמצעות דטרגנטים מתאימים.

ניקוי ידני (לפי תקן SSPC-SP2 Hand Tool cleaning)

הניקוי מתבצע באמצעות מברשות מתכת, נייר זכוכית, בד זכוכית, להבה (ברנר), להורדת קשקשת רופפת, חלודה, צבע מתפורר, ומזהמים באופן כללי. שיטה זו מתאימה לעבודות תחזוקה וצביעה שגרתיות.

ניקוי באמצעות מכשור מכני (לפי תקן SSPC-SP3 Power Tool cleaning)

(לפי תקן Metal to Bare SSPC-SP11 Power Tool cleaning) למרות ששיטות אלו מוגדרות עדיין ידניות, הן יעילות יותר, מהירות ומתאימות לטיפול בשטחים נרחבים. הניקוי מתבצע באמצעות מברשות מכניות, משחזות, מכשירי שיוף ומקדחת קוצים, להורדת חלודה, צבע רופף, קשקשת ערגול רופפת וליטוש ציפוי צבע ישן. השיטות הנ"ל אינן מתאימות להרחקת מזהמים הדבוקים היטב לפני השטח.

ניקוי באמצעות סילון מים בלחץ גבוה

בשיטה זו משתמשים בלחץ מים של 5,000-3,000 psi בתוספת דטרגנטים (או עדיף אינהיביטורים למניעת חלודה). מתאימה להרחקת קשקשת של חלודה קשה, מזהמים כימיים וכו`. הציוד העיקרי הוא משאבת מים בלחץ גבוהה.

ניקוי על ידי התזה יבשה (לפי התקנים SSPC-SP5, SP6, SP7, SP10)

השיטה מבוססת על התזת חול או כדוריות מתכת באמצעות אויר דחוס, כאשר הלחץ ניתן לוויסות בהתאם לסוג ולמצב התשתית. השיטה יעילה ביותר, ומאפשרת להגיע למצב של מתכת לבנה. השיטה מתאימה גם לניקוי משטחי בטון. בסיום העבודה יש צורך להרחיק את שאריות חומר הניקוי (אבק, חול, אבקת מתכת).

ניקוי על ידי התזה רטובה

שיטה זו שונה מהשיטה היבשה, כיוון שמים מוזרקים בזרם ההתזה המכיל חול או כדוריות מתכת. התוצאה היא שיחד עם החלודה ויתר המזהמים, מורחקים בנוסף גם מזהמים אחרים כמו מלחים מסיסים וגורמי קורוזיה אחרים. ניתן להוסיף מונעי חלודה למים, אולם יש לשים לב שתהיה התאמה עם מערכת הצבע.

ניקוי חול – התזה יבשה: השיטה שלכל הדעות מספקת את הכנת השטח האיכותית ביותר. עליונות ציוד התזה בלחץ אויר על השימוש בכלים ידניים גורמת לתוצאות השונות. פני השטח מקבלים מרקם אידיאלי לציפוי, ובשילוב של מערכת צבע תואמת לתשתית ולשימושים הייעודיים המיושמת באופן מקצועי ניתן להרחיב עד פי ארבעה את מחזוריות עבודות התחזוקה. אורך החיים של מערכת כזו גדול כמעט פי עשרה ממערכת זהה שהוכנה בשיטות נחותות יותר. זמן העבודה מתקצר, ההספק גדל וליחידת שטח העלות קטנה גם ללא התחשבות בחיי מערכת ארוכים יותר. מומלץ לבצע הסרה ידנית של שכבות צבע מתקלפות ושל קליפות חלודה רופפות באמצעות מגרדות ידניות או פנאומטיות לפני התזת החול.

באמצאות שיטה זו מתקבלים פני שטח בעלי חספוס אחיד בו הפרש הגבהים שבין השקעים והבליטות (הפורוזיביות של פני השטח) הוא 80 – 30 מיקרון. לחץ האוויר בקצה הדיזה צריך להגיע ל 7 אטמוספרות, תוך הקפדה על מינון נכון שבין נפח האוויר הדחוס לכמות החומר המותז. חשוב לעשות שימוש בחומר התזה איכותי שיצמצם את יצירת האבק. בסיום העבודה יש לנקות את שאריות חומרי ההתזה והאבק באמצעות לחץ אוויר (נטול לחות ושמנים) או בעזרת שואב אבק. האזורים המנוקים חייבים לקבל את שכבת היסוד הראשונה במהירות המרבית האפשרית סמוך ככל הניתן לסיום ההתזה של כל מקטע ומקטע. בממוצע ניתן לבצע כ – 100 מר` של ניקויי חול ליום עבודה תוך כדי שימוש של כ 250 ק"ג חומר ניקויי בשעה באמצעות עבודה בדיזה של 6 ממ`.

הכנת שטח של אלומיניום ופלדה מגולוונת

צביעת אלומיניום ופלדה מגולוונת נעשית במטרה להקנות לפני השטח מראה אסתטי ולשפר את ההגנה האנטיקורוזיבית. תהליך הגלוון משאיר שאריות שומניות ומזהמים אחרים על פני השטח שחובה לנקותם. לפיכך יש להסיר את האבק, השומנים וזיהומים אחרים מפני השטח, באמצעות שטיפה עם דטרגנטים ושטיפה חוזרת במים נקיים. בהתאם להנחיות שבתקן SSPC-SP1 Solvent cleaning (ניקוי באמצעות ממסים). במקרה של זיהום על ידי תוצרי קורוזיה, השטח חייב להיות מנוקה ידנית, או באמצעות ציוד מכני בהתאם לתקן (Hand or Power Tool cleaning), SP3 SSPC-SP2 . לאחר הניקוי, השטח חייב לקבל דרגה מסוימת של חספוס באמצעים כימיים או מכניים (בהתייעצות עם מומחים בנושא).

  • ברזל חדש (רמת חלודה A): ניקויי לדרגה של 1 Sa
  • ברזל ישן (רמת חלודה B ומעלה): יש לבצע ניקוי חול עד למינימום של 2.5 SA לפי התקן השוודי 055900 SIS , במטרה להסיר חלודה וחלקיקים רופפים. במקרים בהם לא ניתן לבצע ניקוי חול יש להשתמש באמצעים מכניים כגון: דיסק, מברשת פלדה, נייר זכוכית להסרת חלודה עד לדרגת ניקיון ST-2 (לפי התקן השוודי).
  • ברזל מגולוון: יש לבצע ניקוי וחספוס באמצעות שטיפת אגר גטים קלה לדרגה SA-1 (055900 SIS), במטרה לנקותו מחלקיקים רופפים ושמנים ולקבל פני שטח עם חספוס קל. בסוף התהליך יש לנקות את האבק באמצעות טרפנטין או מדלל 101.
  • אלומיניום ונירוסטה: יש לבצע ניקוי חול או צריבה כימית במטרה לקבל שטח עם חספוס קל. ניתן להשתמש במברשת פלדה או נייר זכוכית עדין. לאחר ניקוי האבק מומלץ לבצע שטיפה עם טרפנטין או מדלל 101.

 

חשוב לזכור!

ללא תלות בשיטת הניקוי, בסוף עבודת ההכנה השטח חייב להיות ישר (ללא קצוות בולטים), מחוספס, ללא – חלקים רופפים, אבק, לכלוך, שמן או כל מזהם אחר, על מנת להבטיח הדבקות טובה של הציפוי לתשתית.

 

הנתונים המופיעים במסמך זה ניתנים ברצון טוב ולאחר שנות ניסיון בעבודות שטח ומעבדה. אין בהמלצתנו במסמך הנ"ל התחייבות כלשהי ומפעלנו שומר לעצמו את הזכות לשנות ולעדכן את הנתונים המופיעים בו בכל עת.

 

מהי קורוזיה ואיך ניתן להגן מפניה

קורוזיה היא היוצרות חלודה. חלודה היא התוצאה הנוצרת כאשר הברזל עובר את תהליך הקורוזיה. ברזל או מתכת אינם מוצרים טבעיים, עפרות הברזל עוברות תהליך חימום וטיהור בהם מושקעת אנרגיה רבה, הנאגרת בתוצר הסופי. ניתן לפיכך לראות במתכות הברזל מעין תצורה של סוללה טעונה במטען חשמלי. אנרגיה זו יכולה להשתחרר באופן דומה לסוללה רגילה המפעילה פנס. כאשר סוללה זו משתחררת מהמטען החשמלי שבה, ניתן להבחין בקורוזיה בהיקף ציפויי האבץ – והחומצה האלקטרוליטית משתחררת. קפסולת האבץ מכונה גם בשם אנודה. במתכות מתרחש תהליך דומה, כאשר חלקים נעכלים (עוברים קורוזיה) בזמן שחרור האנרגיה או במילים אחרות הברזל החליד. בדומה למצבר ברכב בו ישנו קוטב חיובי ושלילי, קטבים אלו מכונים אנודה (+) וקתודה (-). פני השטח של המתכות אינם חלקים לגמרי ולחות נאגרת וביחד עם מזהמים ומלחים משמשים כאלקטרוליטים (חומר או תמיסה מוליכה). גורם נוסף שבלעדיו תהליך הקורוזיה אינו אפשרי הוא האוויר – או נכון יותר החמצן שבאוויר, שמגיב עם המתכת בתהליך של שחרור האנרגיה החשמלית. פלדה או מתכת החשופים לאוויר וללחות מאפשרים את היוצרותם של חלקיקים על פני השטח המשחררים את מטענם החשמלי ומאפשרים את היוצרות החלודה. מה שמבחינה כימית מחזיר את הגלגל לאחור למצב הטבעי של המתכת כעופרת ברזל.

 

איך אפשר להגן נגד קורוזיה? מה דרוש על מנת להגן על ברזל ופלדה מחלודה?

מצאנו שצריך אוויר (חמצן) ולחות על מנת שתהליך הקורוזיה יתחיל. במידה ונצליח למנוע אחד או את שני הגורמים האלה לבוא במגע עם המתכת, נמנע את התהליך היוצרות החלודה.

ניתן לעשות זאת באמצעות כיסוי המתכת בפילם / מחסום דק. במידה ומחסום זה יהיה בלתי חדיר ללחות ולחמצן שבאוויר נמנע את תהליך היוצרות החלודה או הקורוזיה.

על-מנת שהמחסום ימלא את תפקידו כהלכה, יש למנוע לחלוטין את הנוכחות של החמצן או המים מתחת לציפוי. מחסום כזה יכול לבוא בצורה של צבע אנטיקורוזיבי. ממה שראינו הצבע או הפילם של הצבע צריך לכלול את הקריטריונים הבאים על מנת לתת הגנה אפקטיבית: הוא חייב להיות בלתי חדיר ככל האפשר. רק טבעי הוא שעובי רב יותר של הצבע, יהיה אטום יותר ופחות חדיר מאשר פילם בעובי דק. לפיכך הפילם של הצבע צריך להיות עבה ככל הניתן בגבולות היישום האפשריים. יישום הצבע חייב להיעשות כך שלא תתאפשר כליאה של לחות או חמצן בכיסי אויר, שיקשו על מניעת היוצרות קורוזיה חדשה. כאן גם חשיבותו הרבה של הטיפול המקדים, כיוון שחלודה מכילה בתוכה גם חמצן וגם לחות, השארתה על פני השטח תגרום קרוב לודאי להמשך תהליך הקורוזיה מתחת לציפוי או הפילם היבש, ללא קשר למידת ויכולת האיטום שלו.

במילים אחרות ככל שההכנה המוקדמת טובה יותר קרי הגעה לפני מתכת חשופים, יציבים, נקיים וללא כל סימני חלודה, כך התוצאה – ההגנה האנטיקורוזיבית תהיה טובה יותר ותימנע האפשרות של היוצרות חלודה הכלואה בין פרופיל המתכת או הקונסטרוקציה לפילם היבש של הציפוי המגן. כמעט כל סוג של ציפוי משמש כמחסום בין המתכת ללחות ולחמצן שבאוויר, איכותו נקבעת על פי איכות הצבע שבשימוש ואופן יישומו.

 

 

דוגמא לסוגי צבעים שמשמשים כחסמים נגד היוצרות חלודה וקורוזיה ניתן למנות:

  • צבעים אפוקסיים.
  • צבעים פוליאוריטנים.
  • צבעים אלקידיים.

 

 

 

הנתונים המופיעים במסמך זה ניתנים ברצון טוב ולאחר שנות ניסיון בעבודות שטח ומעבדה. אין בהמלצתנו במסמך הנ"ל התחייבות כלשהי ומפעלנו שומר לעצמו את הזכות לשנות ולעדכן את הנתונים המופיעים בו בכל עת.

מהו צבע & מושגים בסיסיים

בשוק קיימים סוגים רבים ושונים של צבעים. צבע הינו תערובת נוזלית המכילה מספר מרכיבים כגון: 

ביינדרים, פגמנטים, סולבנטים ומוספים שונים, אשר יחד מקנים את התכונות הדרושות להיווצרות, של ציפוי מגן דק ואחיד המחובר ומעוגן לפני השטח.

לציפוי זה מספר מטרות:

הציפוי מבטיח הגנה מרבית לשטחים הנצבעים, כיוון שאינו חדיר לרטיבות, עמיד בפני כימיקלים, גמיש דיו על מנת לעמוד בפני פגיעות מכניות ובעל מראה דקורטיבי. על מנת להשיג מטרות אלו, חומרי הגלם והפורמולציות של מערכות הציפוי נבדקים בקפדנות מרבית ובאופן שוטף על ידי אנשי המעבדה והפיתוח של המפעל. הנזק הנגרם כל שנה למבנים ציבוריים ותעשייתיים על ידי קורוזיה כתוצאה מהשפעתם של גורמים סביבתיים או מזהמים תעשייתיים נאמד במאות מיליוני דולרים. הצבע, הוא אמצעי ההגנה אשר בעזרתו ניתן להתגונן ביעילות כנגד גורמים אלו ולהפחית למינימום את הנזקים.

השימוש בציפויים דקורטיביים במבנים תעשייתיים וציבוריים נועד להשגת שתי מטרות עיקריות:

  1. הגנה מפני השפעות הרסניות של גורמים סביבתיים כגון: לחות, מליחות, כימיקלים, מזהמים תעשייתיים או פגיעות מכניות.
  2. הקניית מראה דקורטיבי למשטחים ופני שטח חיצוניים ופנימיים.

לצבעים המודרניים פורמולציה מורכבת ומכילים בדרך כלל שלושה מרכיבים עיקריים:

  1. פיגמנטים- הפיגמנטים הנם חומרים מינרליים, טחונים דק, המסיסים בביינדר ומקנים לצבע את האטימות לאור, כושר כיסוי, הגוון הרצוי, והגנה כנגד UV. לעיתים קרובות נהוג להוסיף חומרי מילוי אנאורגניים דוגמת בריום סולפט, טלק, אבץ, אלומיניום, מתכות שונות, פגמנטים אנטי קורוזיביים, אבץ זרחתי ועוד, להקניית תכונות ייחודיות למערכת הציפוי.
  2. שרף (מקשר)- השרף הוא החומר בעל הנפח הרב ביותר ומכיל את חלקיקי הפיגמנט והמוספים השונים, לכדי יצירת תערובת הומוגנית מקושרת ובעלת פילם אחיד. למקשר השפעה מרבית על תכונות כמו הדבקות – אדזייה, קשיות, חוזק, עמידות בפני כימיקלים, כושר ייבוש ועוד. כחומר מקשר משמשים פולימרים אורגניים ואנאורגניים שונים בהתאם לשימוש לו מיועד הצבע, למשל: פוליאורטנים, פי.וי.סי., שרפים אקריליים, גומי מוכלר וכו. סוג המקשר משמש גם לתיאור של סוג הצבע: אקרילי, אלקידי, גומי מוכלר אפוקסי, פוליאוריטני וכו`.
  3. ממיס- הממיס מחזיק את מרכיבי הצבע במצב נוזלי. בתור ממיס נעשה שימוש במים או בממיסים אורגנים למיניהם. על מנת להקנות לצבעים את התכונות הדרושות מוסיפים להרכבם מגוון של חומרי עזר בשיעורים קטנים. בין אלה יש להזכיר מצמגים, חומרי הרטבה, מרככים, מאחים וחומרי שימור והגנה מפני מיקרו אורגניזמים.

 

כמה מושגים בסיסיים בתחום הצבעים לתעשייה:

אלקיד:

קשר סינתטי מיוצר בתהליך כימי כאשר המרכיבים שלו הם שמן מתייבש (סיקטיב), חומצות שומניות וכוהלים. אלקידים ניתנים להגדרה כסוגים מחוזקים של השמן המקורי. הם יותר עמידים בפני מים ושינויי מזג אוויר, בעלי קשיות גבוהה יותר ומתייבשים מהר יותר.

מקשר:

מרכיב הצבע אשר פועל כמקשר בין שכבות הצבע והתשתית. קיימים סוגים שונים של מקשרים כגון: אלקידים, גומי מוכלר, אפוקסי ועוד.

תחליב צבע (לטקס):

סוג של צבע בו המקשר הופך לאמולסיה כמו למשל צבעי לטקס המורכבים מפוליויניל אצטט, פוליאקריל לטקס ועוד. המשותף לכל צבעי האמולסיה הוא המים אשר משמשים הן כממיס והן כמדלל. כתוצאה מאידוי המים טיפות האמולסיה מתאחדות ונוצר הפילם המוצק.

אפוקסי- טר (זפת):

שילוב של מקשר אפוקסי וזפת מעובדת היוצר פילם חסין מים. לתערובת של המקשרים האפוקסיים יש להוסיף מקשה הגורם לריאקציה הכימית המאפשרת את היווצרות הפילם היבש.

נקודת ההבזק ( Flash point):

טמפרטורת ההצתה של אדי ממס על ידי להבה גלויה או ניצוץ. המושג מאפיין את מידת הדליקות של ממיסים ונמדד בתנאים סטנדרטים.

אפוקסי:

מקשר בעל הרכב כימי מיוחד המצריך תרכובת כימית שניה (מקשה) לשם יצירת ריאקציה כימית המאפשרת את היווצרות הפילם היבש. ההתקשות תלויה בטמפרטורה, ותהליך הייבוש הכימי שונה מתהליך ההתקשות של המקשרים האלקידים או של הצבעים המתקשים ע"י ייבוש פיזי.

צבע דו רכיבי:

הדבר מציין שהצבע מתקשה על ידי תגובה – ריאקציה כימית ומסופק בשני מרכיבים, בסיס (חלק "א") ומקשה (חלק "ב"). החלקים מגיבים כתוצאה מאיחוד שני הרכיבים לידי תערובת הומוגנית.

צבעים קונבנציונליים:

צבעים המבוססים על שמנים אלקידיים וכו`. צבעים קונבנציונליים אינם נדרשים לתוספת מקשים ולפיכך הם חד רכיבים ומגיבים עם החמצן שבאוויר במהלך הייבוש.

צבעי ייבוש פיזי:

צבעים המתייבשים עקב אידוי הממיס, (ולא כתוצאה של ראקציה כימית), היוצר את שכבת הפילם המוצק. ציפויים טיפוסיים לסוג זה של צבעים הם: גומי מוכלר, צבעים ביטומניים וצבעים אקריליים.

צבעים עשירי צינק (אבץ):

צבעים עם ריכוז גבוה של צינק מתכתי אשר מונע היווצרות חלודה באמצעות הגנה קטודית

פוליאוריטנים: 

הם סוג מיוחד של מקשרים פולימריים עבור צבעים חד ודו רכיביים. צבעים ממשפחה זו הם עמידים מאוד בפני כימיקלים ושחיקה ויציבים מאוד מבחינת שמירת הברק והגוון. הפוליאוריטן החד רכיבי מתקשה ע"י תגובה עם הלחות באוויר.

צבע טיקסוטרופי:

צבע עם צמיגות יציבה דמוית ג`ל כאשר הוא במנוחה או באריזה, אבל נהפך לנוזלי על ידי ערבוב או במהלך יישומו ונהפך שוב לדמוי ג`ל כאשר חוזר למצב מנוחה. כאשר צבע טיקסוטרופי מיושם בשטחים אנכיים צמיגותו נוחה להברשה או לגלילה, אך כעבור זמן קצר הוא חוזר למצב של הג`ל היציב שמונע את נזילתו.

כושר כיסוי:

מראה את סה"כ השטח במ"ר, הניתן לציפוי בליטר צבע עבור עובי פילם נתון.

צבעי צינק סיליקט:

צבע דו רכיבי אנאורגני עשיר אבץ המבוסס על תגובה הכימית בין אבקת האבץ והסיליקט. הצבע יוצר שכבה קשה במיוחד העמידה בפני ממיסים. מוצר זה משמש לצביעת מכלי ממיסים ומוצרים פטרוכימיים כציפוי אנטיקורוזיבי. צבעים אלו יוצרים הגנה קטודית על המתכות המצופות, ועמידים בטמפרטורות גבוהות במיוחד.

פילם/ עובי פילם:

פילם הוא שכבה רציפה ויציבה הנוצרת על ידי יבוש של המקשר (הביינדר). עובי הפילם המומלץ עבור כל סוג של צבע מצוין בדף הטכני של המוצר.יכולתו של הציפוי להגן על התשתית תלויה לחלוטין ביישומו בעובי המומלץ.

אורך חיים לאחר ערבוב:

הזמן המרבי בו ניתן להשתמש בצבע דו רכיבי לאחר ערבוב שני חלקיו. לאחר פרק זמן זה הריאקציה הכימית מתקדמת למצב בו לא ניתן עוד ליישם את הצבע .

אין להשאיר צבע בציוד ההתזה יותר מאורך החיים שלו. אורך חיי היישום תלוי במידה רבה בטמפרטורת הסביבה.

צבעים על בסיס מים:

צבעים אשר משתמשים במים כמדלל ובעלי תכולת מים המשתנה ממוצר למוצר. לצבעים מסוג זה עמידות מוגבלת בטמפרטורה ולחות בהשוואה לצבעים קונבנציונליים (אלקידים).

צבעי מסטיק:

צבעים אפוקסיים שעברו מודיפיקציה ובעלי תכולת מוצקים רבה. בעלי רגישות פחותה לאיכות פני השטח. ניתן ליישמם במקרים בהם התשתית הוכנה באופן לקויי ועדיין לקבל הגנה אנטיקורוזיבית ראויה.

 

 

 

הנתונים המופיעים במסמך זה ניתנים ברצון טוב ולאחר שנות ניסיון בעבודות שטח ומעבדה. אין בהמלצתנו במסמך הנ"ל התחייבות כלשהי ומפעלנו שומר לעצמו את הזכות לשנות ולעדכן את הנתונים המופיעים בו בכל עת.